זוגיות טובה משאירה מקום לשני אנשים

בתחילת קשר כל אחד מגיע עם עולם שלם: חברים, תחומי עניין, הרגלים, דעות, חלומות, העדפות וקצב משלו. מתוך המפגש הזה נוצרת בהדרגה מערכת חדשה. זוגיות יוצרת שייכות ומאפשרת לבנות יחד דבר שלא היה קיים קודם.

בתוך החיים המשותפים יכולה להתרחש גם תנועה אחרת. את מפסיקה לעשות משהו שאת אוהבת כי הוא פחות מתחבר אליו. אתה רואה פחות חברים כי היא מתקשה כשאתה יוצא. את כבר יודעת איזו עמדה תיצור מתח ולכן מעדיפה לשתוק, ואתה מוותר על משהו שרצית כי ההסכמה שומרת על השקט.

אף אחד לא חייב לבקש מכם לוותר. בני זוג לומדים זה את זו היטב, ובתוך ההיכרות הזאת הם לומדים גם אילו חלקים בעצמם עוברים בקלות בתוך הקשר ואילו חלקים יוצרים חיכוך. לאורך זמן יכולה להיווצר זוגיות שיש בה הרבה "אנחנו", ופחות מקום לפגוש את שני האנשים שבתוכו.

כשהבדל מתחיל להרגיש כמו התרחקות

התמזגות בזוגיות יכולה להסתתר בתוך משפטים שנשמעים רומנטיים מאוד: "אנחנו עושים הכול יחד", "אין בינינו סודות", "אני יודעת בדיוק מה הוא חושב", "אנחנו לא צריכים אף אחד חוץ מאיתנו". המשפטים האלה יכולים לתאר קרבה טובה. המשמעות שלהם מתבהרת דווקא כאשר מופיע הבדל.

את רוצה ערב לעצמך והוא רצה להיות יחד. אתה נהנה ממשהו שהיא אינה אוהבת. את מחזיקה בעמדה שמכעיסה אותו. אתה בוחר אחרת מכפי שהיא הייתה בוחרת. כשהבדל נחווה כהתרחקות, נוצר לחץ להחזיר את הדמיון וההסכמה: אחד מסביר יותר, השני מוותר, מישהו נעלב ומישהי מרגיעה.

קרבה אינה נעלמת רק מפני שנוצר ביניכם פער.
אינטימיות בזוגיות יכולה להתקיים גם כששני אנשים אינם נמצאים בדיוק באותו מקום.

הילה ויוסי ניסו להיות זוג קרוב מאוד

הילה ויוסי, שמות בדויים, הגיעו אליי ואמרו שהם מרגישים שהם "כל הזמן ביחד ובכל זאת כבר לא באמת נפגשים".

הילה אהבה לצייר. פעם הייתה יכולה לשבת כמה שעות עם הצבעים שלה ולחזור נרגשת ממשהו שעשתה. עם השנים היא ציירה פחות ופחות.
כשרצתה לפנות לעצמה ערב, היא ראתה את האכזבה של יוסי.
הוא מעולם לא אסר עליה לצייר. לעיתים אפילו אמר: "לכי, ברור." הילה בכל זאת הרגישה את האכזבה שלו, ובהדרגה נעשה לה פשוט יותר להישאר בבית.

אצל יוסי התרחשה תנועה דומה.
הוא אהב לפגוש חברים, ובמשך השנים התחיל לסרב ליותר הזמנות.
הילה לא ביקשה ממנו להישאר. הוא ידע שהיא מחכה לזמן שלהם יחד, צפה את האכזבה שלה והעדיף לא פעם לוותר על המפגש.

בחדר הטיפול התברר שכל אחד מהם החזיק חשבון ארוך של ויתורים שעשה למען הקשר.
הילה אמרה: "אני ויתרתי על כל כך הרבה דברים בשביל הזוגיות הזאת."
יוסי הסתכל עליה והשיב: "גם אני. את חושבת שאני חי את החיים שרציתי?"

שניהם ניסו במשך שנים לשמור על הקרבה באמצעות התחשבות, ושניהם צברו כעס על האדם שעבורו האמינו שהם מתחשבים.
אף אחד מהם לא הכריח את השני להצטמצם.
בתוך הזוגיות נוצרה ציפייה שקטה: אם משהו שחשוב לי מאכזב אותך או יוצר בינינו מרחק, אולי עדיף שאוותר עליו.

הם נעשו זוג מאוד מתחשב, ומאוד צפוף.

בתהליך הטיפול הזוגי עניין אותי מה יקרה ביניהם אם כל אחד יחזור להיות קצת יותר נוכח כאדם בפני עצמו. הילה חזרה לצייר ויוסי התחיל שוב לפגוש חברים.
יחד עם המרחב חזרו גם האכזבה והאשמה, והפעם הן לא חייבו אותם לסגור מיד את הפער שנוצר ביניהם.

אחרי אחד מערבי הציור הילה חזרה הביתה ויוסי שאל מה ציירה. היא סיפרה לו בהתלהבות על משהו שהוא לא ידע עליה. כשחזר יוסי ממפגש עם חברים, היה לו סיפור שהיא לא הייתה חלק ממנו.

דווקא הדברים שהתרחשו מחוץ למרחב המשותף הכניסו אליו משהו חדש. הם התחילו להתעניין שוב זה בזו. המרחב שנפתח ביניהם החזיר למפגש שני אנשים.

גם אחרי שנים יחד, נשאר עוד מה לגלות

אחד המיתוסים העיקשים על זוגיות קרובה הוא שאחרי מספיק שנים יחד כבר אמורים לדעת. לדעת מה האדם השני מרגיש, למה הוא שתק, מה אומר המבט שלו, מה הוא צריך ומתי הוא נפגע.
כשהידיעה הזאת חסרה, קל לשמוע את המשפט: "אחרי כל השנים האלה אתה עדיין לא יודע מה אני צריכה?"

אני אוהבת להשאיר בתוך זוגיות גם מעט אי-ידיעה. האדם שחי איתכם יכול לשנות את דעתו, לרצות משהו חדש, להגיב אחרת מכפי שציפיתם ואפילו לגלות בעצמו משהו שלא ידע על עצמו קודם.

כשאתם בטוחים שאתם כבר יודעים למה האדם שמולכם עשה משהו, אתם פוגשים אותו דרך הסיפור שכבר בניתם עליו.
"אני יודעת בדיוק למה עשית את זה" סוגר אפשרות להתעניין. לעומת זאת השאלה "מה קרה לך שם?" מאפשרת לשמוע תשובה שלא כבר כתבתם עבורו.

אפשר להכיר זה את זו לעומק ולהמשיך להיות סקרנים. דווקא הידיעה שהאדם שמולי עדיין יכול להפתיע אותי משאירה משהו חי באינטימיות.

נפרדות היא יותר מזמן לבד

קל לזהות נפרדות כשמדברים על חברים, תחביבים או זמן אישי. המפגש המורכב יותר איתה מתרחש בתוך הזוגיות עצמה: את חושבת אחרת ממנו, הוא רוצה דבר אחר ממך, את אומרת "לא", הוא משנה את דעתו. האדם המוכר כל כך מופיע מולכם עם רצון שלא ציפיתם לו.

המרחב בין בני זוג אינו מטרה בפני עצמה. אפשר לחיות חיים נפרדים מאוד ולהיות רחוקים, ואפשר להיות קרובים מאוד בלי לוותר על שני האנשים שנמצאים בתוך הקשר.
השאלה שמעניינת כאן היא האם בתוך הקרבה הזאת נשאר מקום לכל אחד להיות הוא עצמו ולפגוש את האחר כפי שהוא? , זו גם ההבחנה שעומדת בבסיס המאמר שכתבתי כאן בבלוג המדריך השלם למובחנות בזוגיות: מובחנות אינה התרחקות מבן או בת הזוג. היא היכולת להישאר עצמנו בתוך קשר משמעותי. במאמר הזה אתמקד  בתנועה המשלימה: כשנשארים בקשר שני אנשים, יש גם את מי לפגוש.

כשגבול מקבל משמעות על האהבה

את רוצה להמשיך שיחה אחרי הפסקה קצרה ובן הזוג שלך רוצה לסיים אותה עכשיו.
הוא רוצה לצאת לפגוש חברים ואת רצית שתבלו את הערב יחד.
את אומרת שאת חושבת אחרת ממנו בנושא שחשוב לו.

אירועים יומיומיים כאלה יכולים לקבל במהירות משמעות גדולה בהרבה מהבחירה עצמה.

• "אם היית אוהבת אותי, היית רוצה לבוא איתי."
• "אם באמת היה לך אכפת, לא היית צריך זמן לבד."
• "אם היינו זוג קרוב, לא היינו חושבים כל כך אחרת."

הרצון או הגבול של האדם שמולכם הופכים בדרך הזאת למידע על הקשר: כמה אתם חשובים לו, כמה הוא אוהב אתכם ועד כמה אפשר לסמוך על הקרבה ביניכם. אפשר להרגיש פגועים, מאוכזבים או בודדים מול הבחירה שלו. הרגש מספר משהו אמיתי על החוויה שלכם; המשמעות שאתם נותנים לבחירה שלו היא כבר פרשנות שכדאי לבדוק לפני שהיא הופכת לעובדה על הקשר.

גם הסכמה אינה מספרת תמיד את כל הסיפור. שני בני זוג יכולים להסכים מפני שהם באמת רוצים את אותו הדבר, והם יכולים ללמוד במשך השנים אילו דעות ורצונות מתקבלים היטב בקשר ולהביא פחות מאלה שיוצרים מתח. כשיש בקשר מקום לשונות, ה"כן" של האדם שמולכם מקבל משמעות דווקא מפני שיש מקום גם לתשובה אחרת.

כשהאדם שאיתכם רוצה משהו אחר

השונות נעשית קשה יותר כשהיא עולה לכם במחיר. אתה רוצה לנסוע והיא רצתה שתישארו יחד. את רוצה שינוי והוא מרוצה מהמצב הקיים. אחד מכם זקוק למרחב בדיוק כשהשני רוצה קרבה. אלה צרכים אמיתיים, ויש ביניהם מקום לבקשות, למשא ומתן, להתחשבות ולעיתים גם לשינוי.

בחדר הטיפול אני חוזרת במצבים כאלה לשאלה: מה קורה לכם כשהאדם שאתם אוהבים אינו מי שאתם רוצים שיהיה ברגע הזה?

האכזבה שנוצרת בפער הזה ראויה למקום. במאמר על אכזבה בזוגיות אני עוסקת בה לעומק. כאן הפער מעניין אותי משום שהוא מחזיר לחדר שני אנשים: אדם אחד שרוצה דבר מסוים ואדם אחר שרוצה כרגע משהו אחר.

אפשר לבקש שינוי, לדבר על המחיר של הבחירה וגם להחליט שיש דברים שאינכם מוכנים לחיות איתם. בתוך כל האפשרויות האלה נשארת עובדה שאי אפשר לבטל: האדם שאנחנו אוהבים הוא אדם נפרד מאיתנו.