הקשר כבר נגמר. הוא כבר לא נמצא לידך, לא מגיב לבחירות שלך ולא אומר לך מה הוא חושב עלייך. ובכל זאת, משהו מהקשר יכול להמשיך לחיות בתוכך.
את רוצה להגיד משהו ועוצרת. כועסת ומיד בודקת אם הכעס שלך מוצדק. מציבה גבול ואחר כך חושבת שאולי הגזמת. מקבלת החלטה ואז מחפשת מישהו שיגיד לך שזו באמת ההחלטה הנכונה. בתוך כל זה יכולה להופיע גם המחשבה: "אולי הוא צדק לגביי."
אחרי קשר רעיל מדברים הרבה על בנייה מחדש של ערך עצמי. זה חשוב, אך לא תמיד מספיק. מה שנפגע בתוך קשר כזה אינו רק מה שאני חושבת על עצמי. יכולה להיפגע גם היכולת לסמוך על מה שאני מרגישה, על האופן שבו אני מבינה את מה שקרה, על הרצונות שלי ועל שיקול הדעת שלי.
בניית ערך עצמי אחרי קשר רעיל קשורה לכן גם ליכולת לחזור ולהאמין לעצמי.
קשר רעיל אינו נראה תמיד אותו הדבר. הוא יכול לכלול ביקורת והשפלה, שליטה, האשמות, ביטול רגשות, ענישה בשתיקה, שקרים או מציאות שבה צד אחד נדרש שוב ושוב להתאים את עצמו כדי לשמור על השקט.
כאשר החוויה שלי מקבלת לאורך זמן תגובות כמו "את מגזימה", "את רגישה מדי", "זה בכלל לא קרה ככה" או "אי אפשר לדבר איתך", משהו יכול להתחיל להשתנות ביחסים שלי עם עצמי.
בהתחלה אני אולי מתווכחת. אחר כך אני מסבירה את עצמי שוב ושוב. בשלב מסוים אני יכולה להתחיל לבדוק את עצמי עוד לפני שהאדם שמולי אומר משהו: "אולי באמת הגזמתי". "אולי אני רגישה מדי". "אולי לא הייתי צריכה להיעלב". "אולי הגבול שלי אינו סביר" – הקול של האדם האחר כבר אינו צריך להיות בחדר. למדתי להשמיע אותו בעצמי.
מחקר איכותני על גזלייטינג במערכות יחסים זוגיות תיאר כיצד ערעור מתמשך על החוויה והתפיסה של האדם יכול לפגוע בתחושת העצמי וביכולת לסמוך על המחשבות, הרגשות והזיכרונות שלו. לקריאת המחקר על גזלייטינג במערכות יחסים זוגיות.
כאשר בתוך הקשר מתקיים דפוס רחב ומתמשך של שליטה, הפגיעה יכולה להגיע גם לאוטונומיה ולחופש הבחירה. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה על שליטה כפייתית מצאה קשר בין חשיפה לדפוסים כאלה לבין תסמיני PTSD ודיכאון. לקריאת הסקירה על ההשפעות של שליטה כפייתית.
היציאה מהקשר יוצרת מרחק מהאדם האחר. השיקום דורש גם לזהות מה מתוך היחסים האלה ממשיך להתקיים בתוכי.
ערך עצמי עוסק באופן שבו אני תופסת את עצמי: האם אני ראויה לאהבה, לכבוד, למקום ולהתחשבות. אמון עצמי נוגע גם ליכולת שלי להישען על עצמי כשאני פוגשת את המציאות.
האם אני נותנת משקל למה שאני מרגישה? האם אני יכולה לזהות רצון בלי למהר להצדיק אותו? האם אני מסוגלת לקבל החלטה גם כשמישהו שחשוב לי אינו מסכים איתה? האם אני יכולה לגלות שטעיתי בלי להסיק מכך שאי אפשר לסמוך עליי?
אישה יכולה לדעת שהיא ראויה ועדיין לפקפק כמעט בכל החלטה שלה. היא יכולה להבין שהקשר היה פוגעני ועדיין לתהות אם היא זו שהרסה אותו. היא יכולה לדעת שגבולות הם חלק מקשר בריא, להציב גבול ואז להרגיש אשמה מפני שמישהו אחר אינו מרוצה ממנו.
לכן בניית ערך עצמי אחרי קשר רעיל אינה מסתכמת בלחשוב על עצמי מחשבות חיוביות יותר. אני רוצה לבנות מחדש מערכת יחסים שבה אני יכולה להקשיב לעצמי, לבדוק את עצמי וגם לסמוך על עצמי.
אחרי קשר קשה יכולה להופיע תנועה בין שני קצוות. בקצה אחד אני לוקחת על עצמי כמעט את כל האחריות למה שקרה. בקצה השני אני זקוקה לכך שכל האחריות תהיה אצל האדם האחר כדי להרגיש שוב בטוחה בצד שלי של הסיפור.
מובחנות מאפשרת עמדה מורכבת יותר: אני יכולה להסתכל על קשר שנגמר ולשאול בכנות מה היה החלק שלי. איפה שתקתי כשהייתי צריכה לדבר, איפה ויתרתי על עצמי, מה לא רציתי לראות, באילו רגעים גם אני פגעתי ומה הייתי רוצה לעשות אחרת בעתיד. זו אחריות.
משפטים כמו "אם הייתי פחות רגישה הוא לא היה מתפרץ", "אם הייתי נותנת לה יותר ביטחון היא לא הייתה בודקת אותי" או "אם הייתי אדם קל יותר לאהוב, הקשר היה מצליח" מטילים עליי אחריות גם להתנהגות של האדם האחר.
אני אחראית לאופן שבו פעלתי בתוך הקשר. האדם האחר אחראי לאופן שבו הוא פעל. אפשר לבחון את הדינמיקה שנוצרה בינינו בלי להפוך פגיעה, שליטה או אלימות ל"אחריות משותפת".
אחרי קשר שבו למדתי לפקפק בעצמי, החיפוש אחר ודאות יכול להיראות כמו פתרון. אני רוצה לדעת בוודאות שהגבול שלי מוצדק, שהזיכרון שלי נכון, שהתגובה שלי סבירה ושההחלטה שלי היא ההחלטה הנכונה.
אמון עצמי אינו ודאות כזאת. אני יכולה לומר "כך אני זוכרת את מה שקרה" ולדעת שהזיכרון האנושי אינו מושלם. אני יכולה לומר "זה לא מתאים לי" גם אם אדם אחר היה בוחר אחרת. אני יכולה לקבל החלטה מתוך המידע שיש לי היום ולשנות אותה אם אלמד משהו חדש.
יש הבדל בין היכולת לשאול את עצמי "יכול להיות שאני טועה?" לבין העמדה "כנראה שאני טועה." בראשונה יש סקרנות וגמישות. בשנייה אני כבר מגיעה אל עצמי מתוך חשד. המובחנות מאפשרת לי להישאר בקשר עם עצמי גם כשאני פוגשת אי הסכמה, ספק או מידע חדש.
אצל חלק מהנשים הקשר הרעיל פוגש דרך ישנה יותר להיות בקשר. אם גדלתי בסביבה שבה הייתי צריכה להתאים את עצמי מאוד לאחרים, שבה רגשות מסוימים לא התקבלו או שבה שייכות הייתה כרוכה בוויתור על חלקים מעצמי, ייתכן שהנטייה לפקפק בעצמי הייתה מוכרת עוד קודם.
אין בכך הוכחה שהילדות "גרמה" לי לבחור קשר רעיל, ואין צורך למצוא סיפור משפחתי שיסביר כל קשר פוגעני.
מנקודת מבט מערכתית, משפחת המוצא יכולה לעזור לי להבין מה נעשה מוכר עבורי: מה למדתי לעשות כדי להישאר בקשר, כיצד התייחסו אצלנו לכעס ולגבולות, מה קרה כשמישהו אכזב אדם אחר וכמה מקום היה לעמדה נפרדת.
העבר נותן הקשר. הוא אינו קובע את הבחירות שלי היום ואינו מעביר אליי אחריות להתנהגות הפוגענית של אדם אחר.
אם את רוצה להעמיק בשאלה כיצד החיים ללא עורף משפחתי יכולים להשפיע על המשקל שאנחנו מניחים על הזוגיות, כתבתי על כך במאמר בן הזוג שלי לא יכול להיות המשפחה שלא הייתה לי.
אחרי קשר רעיל אפשר להרגיש צורך להגיע לגרסה נקייה של הסיפור: אני הייתי בסדר והוא היה לא בסדר. אולי רק אז אוכל להיות בטוחה שלא הגיע לי מה שקרה.
ראויות אינה דורשת ממני להיות חפה מטעויות. יכול להיות שטעיתי. יכול להיות שאמרתי דברים שאני מצטערת עליהם. יכול להיות שנשארתי הרבה אחרי שכבר ידעתי שמשהו אינו נכון לי. יכול להיות שחזרתי, ויתרתי על גבולות או התנהגתי בדרכים שאינני רוצה לקחת איתי הלאה.
אף אחד מהדברים האלה אינו הופך פגיעה של אדם אחר למוצדקת. אני יכולה לפגוש את ההתנהגות שלי בלי להפוך אותה לזהות שלי. לקחת אחריות בלי לבזות את עצמי. להכיר בבחירות שאני רוצה לשנות בלי להשתמש בהן כהוכחה לכך שמשהו בי פגום. זו ראויות שיש בה אחריות.
אמון בעצמי נבנה גם דרך חוויות קטנות שבהן אני מגלה שאני יכולה לשמוע את עצמי ולפעול מתוך מה ששמעתי.
אני שמה לב שאני לא רוצה משהו, ולא ממהרת להסביר לעצמי מדוע אני אמורה לרצות אותו. אני מרגישה אי נוחות ונותנת לה מקום לפני שאני מבטלת אותה. אני מקבלת החלטה קטנה בלי לערוך סקר בין כל האנשים שאני סומכת עליהם. אני אומרת "לא" ופוגשת את העובדה שהאדם שמולי אולי יתאכזב.
היכולת הזאת אינה מחייבת אותי להפסיק להתייעץ. אנשים אחרים יכולים לראות דברים שאני לא רואה, להחזיק מידע שחסר לי או להציע נקודת מבט שתשנה את דעתי. אמון בעצמי אינו הסתגרות מפני השפעה.
ההבדל נמצא במקום שהקול האחר מקבל בתוכי. אני יכולה לתת לעצה להשפיע עליי בלי למסור לה מיד את הסמכות להחליט במקומי.
אם את עדיין נמצאת בקשר ומנסה להבין אם מה שקורה בו הוא קושי זוגי או דפוס שמצמצם אותך, המאמר 7 סימני אזהרה לזוגיות רעילה: איך לזהות שאת מתחילה לאבד את עצמך בקשר עוסק בדיוק בהבחנה הזאת.
אחרי קשר שבו התרגלתי לפקפק בעצמי, קל לפנות מיד החוצה: לשלוח הודעה לחברה, לספר שוב את כל הסיפור, לשאול "את חושבת שהגזמתי?" או לחפש מישהו שיגיד לי מה נכון לעשות.
בפעם הבאה שאת מזהה את התנועה הזאת, עצרי לרגע לפני שאת שואלת.
שאלי את עצמך שלוש שאלות פשוטות:
אין צורך להיות בטוחה בתשובות. גם "אני לא יודעת עדיין" היא עמדה שאפשר להישאר איתה.
אחר כך אפשר להתייעץ, לשמוע דעה נוספת ואפילו לשנות את דעתך. ההבדל הוא שאת מגיעה לשיחה אחרי שכבר הקשבת לעצמך.
כך אמון עצמי נבנה בהדרגה: לא בכך שאני מפסיקה להקשיב לאחרים, אלא בכך שאני מפסיקה לדלג על עצמי בדרך אליהם.
היציאה מקשר רעיל יכולה להיות מורכבת במיוחד כאשר אין משפחה שאפשר לחזור אליה. בן הזוג לא היה רק האדם שאהבתי. הקשר היה אולי גם הבית, השייכות, האדם להתקשר אליו כשמשהו קורה והכתובת שחשבתי שתישאר.
במצב כזה, הבחירה לעזוב יכולה לכלול אובדן של זוגיות וגם של חלק משמעותי מתחושת העורף. הבדידות שמגיעה אחר כך אינה הוכחה שהפרידה הייתה טעות. היא יכולה להיות תגובה לאובדן ממשי.
בניית אמון בעצמי אינה צריכה להפוך לפרויקט של "אני לא זקוקה לאף אחד." אנחנו זקוקים לאנשים. אפשר לבנות בהדרגה קשרים, חברויות וקהילה שאפשר להישען עליהם, ובו בזמן לחזק את היכולת לא למסור לאדם יחיד את כל הסמכות על תחושת השייכות והערך שלי.
המאמר הזה עוסק ביחסים שלך עם עצמך אחרי הקשר שנגמר. כשמתחיל קשר חדש עולות שאלות אחרות: איך סומכים שוב על אדם חדש, איך מבדילים בין דריכות שנשארה מהעבר לבין מידע חשוב על ההווה, ואיך נשארים מחוברים לעצמנו גם כשהלב שוב נפתח.
על השלב הזה כתבתי בנפרד במאמר איך להתחיל קשר חדש בלי לחזור על דפוסים של קשר רעיל.
שיקום אחרי קשר רעיל אינו הרגע שבו אני מפסיקה לפקפק בעצמי. עוד יהיו החלטות שאשנה, אנשים שאבקש מהם עצה ורגעים שבהם לא אדע אם אני רואה את הדברים נכון.
ההבדל נמצא ביחסים שאני מקיימת עם הספק.
אני יכולה לבדוק את עצמי בלי לבטל את עצמי. להקשיב לאחרים בלי למסור להם את הסמכות על החוויה שלי. לקחת אחריות בלי לקחת אחריות על מה שאדם אחר עשה. לשנות את דעתי בלי לראות בכך הוכחה שאי אפשר לסמוך עליי. אני יכולה גם לטעות ולהישאר ראויה.
אולי כך נבנה מחדש ערך עצמי אחרי קשר רעיל: לא דרך הבטחה שלעולם לא אפקפק בעצמי, אלא דרך הידיעה שגם כשהספק מגיע, אני לא עוזבת את עצמי בתוכו.
החוברת תעזור לכם לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם ואת החלק שלכם בתוכו.
+
לאנשים ללא עורף משפחתי תומך.
נחשוף איך העדר עורף משפחתי מאתגר ומחשל את הקשר הזוגי, את המחירים הגבוהים שזה גובה מכם ומהקשר שלכם.
הטיפול הזוגי יחזק בכם את תחושת הביטחון והשייכות, כך שתוכלו להיות קרובים בלי לאבד את עצמכם בדרך.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
טיפול פרטני הוא מרחב בטוח בו תגלו מחדש את כוחותיכם, תבנו ביטחון פנימי ותיצרו לעצמכם חיים מלאים ומשמעותיים, בדיוק כמו שאתם חולמים.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
מוזמנ/ת להיכנס למרחב ייחודי: שיחה אינטראקטיבית עם GPTs מיוחד שיצרתי - כלי ראשון מסוגו שמתבונן איתך פנימה בשפה ובתדר הקונסטלציה המערכתית.
אם יש משהו לא פתור בזוגיות, במשפחה או בלב - הצ׳אט יפגוש אותך בעדינות בלי לנסות לתקן, מזמין מבט אחר, איטי מדויק ושקט. אין צורך להבין, רק לראות ולתת לזה לפעול.
מומחית לטיפול זוגי בקשרים ללא עורף משפחתי תומך
מפתחת גישת הקונסטלציה הזוגית: טיפול רגשי-מערכתי שמפגיש את הדינמיקה הזוגית עם הדפוסים המשפחתיים הלא מדוברים, ועם כלים מעשיים שמאפשרים תנועה, חיבור, ויצירת שותפות עמוקה.
נתחיל בשיחת היכרות קצרה,
ללא עלות והתחייבות.
לפעמים, הצעד הקטן הזה – משנה הכל.
המפגשים מתקיימים
אונליין בזום / פרונטלי בטבעון לבחירתכם
