זוגות רבים. על כסף, על הילדים, על חלוקת התפקידים בבית, על זמן, על מין, על מי אמר למי ובאיזה טון. ועדיין, אותו ריב יכול להרגיש אחרת לגמרי כשמאחורי הזוגיות יש משפחה שאפשר להישען עליה וכשאין.
אני פוגשת זוגות בלי עורף משפחתי שלא בהכרח רבים יותר מזוגות אחרים. הם רבים מתוך עומס אחר.
כשיש פחות אנשים להתקשר אליהם, פחות מקומות להגיע אליהם כשקשה, פחות עזרה שאפשר לבקש ופחות תחושה שיש מאחורינו עוד מערכת שאנחנו שייכים אליה, חלק גדול יותר מהחיים מתנקז אל תוך הזוגיות, ואז גם ריב קטן יכול לפגוש מקום גדול.
כשאני מדברת על זוגות בלי עורף משפחתי, אני לא מתכוונת רק לזוגות שנמצאים בנתק ממשפחות המוצא שלהם. יש זוגות שההורים שלהם נפטרו. יש מי שחיים רחוק מהמשפחה. יש משפחות שקיים איתן קשר, ועדיין אי אפשר להישען עליהן ברגעי עומס. יש קשרים משפחתיים שיש בהם ביקורת, התערבות, תחרות, פגיעה או חוסר יציבות. ויש אנשים שבחרו להתרחק ממשפחת המוצא כדי לשמור על עצמם ועל המשפחה שבנו. המשותף לכל המצבים האלה הוא שהזוג חי עם פחות עורף.
עורף משפחתי אינו רק מי שייקח את הילדים לשעתיים. הוא גם הידיעה שיש עוד מישהו להתקשר אליו, עוד בית שאפשר להגיע אליו, עוד קשר שבו אני מוכרת ושייכת.
כאשר חלק מהמשאבים האלה אינם זמינים, בני הזוג נדרשים להחזיק יותר בעצמם. זה לא אומר שמשהו לא בסדר בזוגיות שלהם. זו המציאות המערכתית שבתוכה הם חיים.
דמיינו שני זוגות שעוברים שבוע קשה. בשני הבתים הילדים חולים, שני בני הזוג עובדים, הבית הפוך, אף אחד לא ישן מספיק וביום חמישי מתפתח ריב על מי היה אמור לקנות מצרכים.
אצל זוג אחד, הסבתא אספה את הילדים פעמיים השבוע. אחד מבני הזוג דיבר עם אחיו בדרך לעבודה. בשבת הם נוסעים לארוחת צהריים אצל ההורים.
אצל הזוג השני אין את האפשרויות האלה. אין למי להעביר את הילדים לכמה שעות, אין ארוחה שמישהו אחר הכין, אין בית נוסף שאפשר להגיע אליו ואין אדם קרוב שמכיר את הסיפור ויכול להחזיק לרגע חלק מהעומס.
שני הזוגות רבו על הקניות, והם לא הגיעו אל הריב מאותו מקום. זו הבחנה חשובה, משום שקל מאוד להסתכל על הזוג השני ולחשוב שהוא צריך ללמוד לתקשר טוב יותר, להיות סבלני יותר או להפסיק לריב על שטויות. אני רוצה קודם להבין כמה משקל הזוג הזה נושא.
מנקודת מבט מערכתית, זוגיות אינה מתקיימת בחלל ריק. היא חלק מרשת של קשרים, משפחות, חברים, קהילה, עבודה ומקורות נוספים של תמיכה ושייכות. ככל שהרשת הזאת מצומצמת יותר, בני הזוג עשויים למצוא את עצמם נשענים יותר זה על זו גם מבחינה מעשית וגם מבחינה רגשית.
עייפות נשארת בתוך הבית. דאגה נשארת בתוך הבית. שאלות על הילדים נשארות בתוך הבית. עומס כלכלי, החלטות, חגים, מחלות, חופשות, משברים וגם הצורך שמישהו יראה כמה קשה לי, מגיעים שוב ושוב אל אותו קשר.
גם בגישת גוטמן יש תשומת לב להשפעה של עומסים שמקורם מחוץ לזוגיות על מה שמתרחש בתוכה. עבודה, כסף, ילדים, טיפול בבני משפחה ושאר לחצי החיים יכולים להיכנס אל המרחב הזוגי ולהשפיע על הדרך שבה אנחנו פוגשים זה את זו.
במכון גוטמן מציעים לזוגות לקיים שיחה להפחתת מתח, Stress-Reducing Conversation, שמוקדשת דווקא לעומסים שמקורם מחוץ לקשר. אחד מבני הזוג משתף במה שעובר עליו, והשני מקשיב כדי להבין, מתעניין ומביע אמפתיה, בלי למהר לתת עצות או לפתור את הבעיה. אפשר לקרוא על התרגול בהרחבה במאמר של The Gottman Institute על שיחה להפחתת מתח.
אצל זוגות בלי עורף משפחתי ההבחנה הזאת מעניינת אותי במיוחד. כשיש פחות מקומות נוספים שבהם אפשר לחלוק עומס, הזוגיות עשויה לפגוש יותר ממנו. לכן בתוך ריב כדאי לבדוק גם אם אנחנו מתמודדים כרגע עם בעיה שנוצרה בינינו, או ששני אנשים שנושאים הרבה הגיעו אל המפגש הזוגי עם מעט מאוד מרווח.
בתוך העומס הזה מגיע ריב:
הריב יכול להתחיל ממשימה שלא בוצעה ולהגיע מהר מאוד לשאלה הרבה יותר עמוקה: האם יש לי על מי להישען כאן?
כאשר ריבים שונים מחזירים אתכם שוב ושוב לאותן עמדות ולאותו רצף של תגובות, אפשר להתבונן גם בדפוס שחוזר בריבים זוגיים דרך משולש הדרמה.
בטיפול מבוסס ראויות מעניינת אותי היכולת שלי לדעת שיש לי מקום בקשר גם כשאני לא במיטבי. גם כששכחתי, גם כשלא נעניתי לבקשה שלך, גם כשאתה כועס עליי, גם כשאני זקוקה למשהו שאתה לא יכול לתת כרגע.
כשיש לי תחושת ראויות יציבה יותר, האכזבה שלך יכולה להיות כואבת ועדיין להישאר אכזבה. היא אינה חייבת להפוך מיד להוכחה לכך שאני לא מספיק טובה, שאני מאכזבת אותך תמיד או שהמקום שלי בקשר נמצא בסכנה.
אצל אנשים שחוו לאורך חייהם שייכות לא יציבה, דחייה, נתק או קשר משפחתי שהיה כרוך במחירים כבדים, אפשר לבדוק כיצד חוויות כאלה פוגשות אותם בתוך הזוגיות היום. אני לא מניחה שכל מי שאין לו עורף משפחתי מרגיש כך. אני כן מתעניינת בשאלה מה קורה לראויות שלי כשהקשר הזוגי נמצא תחת לחץ.
ראויות אינה מבטיחה שלא יכאב לי. היא מאפשרת לי לפגוש את הכאב בלי שכל הערך שלי יעמוד למשפט יחד איתו. מתוך המקום הזה מתפנה בי יותר יכולת לראות גם את האדם שמולי, להכיר בפגיעה אם הייתה ולקחת אחריות בלי למחוק את עצמי.
מובחנות פוגשת צד נוסף של אותו ריב. היא מאפשרת לי להישאר בקשר איתך בלי לאבד את עצמי, ולהישאר מחוברת לעצמי בלי לנתק את הקשר איתך.
כשאין הרבה עורף מסביב לזוגיות, השאלות האלה יכולות לקבל משקל נוסף. אם אתה אחד האנשים היחידים שאני באמת נשענת עליהם, חוסר ההסכמה שלך עשוי להיות קשה יותר לשאת. אם את האדם המרכזי שאיתו אני חולק את העומס שלי, ההתרחקות שלך בזמן ריב עשויה לפגוש אצלי רגישות גדולה יותר.
היעדר עורף משפחתי אינו מעיד בפני עצמו על מובחנות נמוכה. הוא יכול ליצור תנאים שבהם נדרשת מאיתנו יותר יכולת לשאת מתח, שונות ומרחק בתוך קשר שמחזיק עבורנו הרבה.
מובחנות מאפשרת לנו להחזיק שתי אמיתות באותו זמן: הקשר הזה יקר לי מאוד, ואני עדיין אדם נפרד בתוכו.
זוגות רבים מגיעים לטיפול אחרי שכבר למדו לדבר אחרת. הם מכירים את הרעיון של לדבר בגוף ראשון. הם יודעים שעדיף לומר "אני מרגישה" מאשר "אתה תמיד". הם כבר ניסו להקשיב בלי לקטוע, לקבוע זמן לשיחה ולנסח בקשות במקום האשמות.
כל אלה יכולים להיות כלים חשובים, ועדיין, ברגע שבו אני מרגישה שהמקום שלי בקשר מתערער, קשה להשתמש בהם. אם הכעס שלך נחווה אצלי כסימן לכך שאני עומדת לאבד אותך, אני עלולה להגיב מתוך בהילות גדולה. אם אני מרגיש שאני חייב לפתור מיד את המצוקה שלך כדי שהקשר יחזור להרגיש יציב, יהיה לי קשה מאוד פשוט להקשיב.
במצבים כאלה אני מתעניינת פחות בשאלה "איך אתם צריכים לדבר?" ויותר בשאלות "מה קורה לכל אחד מכם בתוך הריב?" ו־"מה כל אחד מכם מנסה להחזיק ברגע הזה?" משם אפשר לחזור גם לתקשורת, הפעם מתוך יותר יציבות ופחות בהילות.
מי ששוקלים לפנות לעזרה מקצועית ורוצים להבין מה קורה בתוך התהליך יכולים לקרוא גם איך נראה טיפול זוגי ומה חשוב לדעת לפני שמתחילים.
העובדה שאנחנו חיים בלי עורף משפחתי יכולה להסביר חלק מהעומס שבתוכו הזוגיות שלנו מתקיימת. היא אינה קובעת כיצד נתנהג זה לזו. גם בתוך עומס גדול אני אחראית לאופן שבו אני מדברת אליך. גם אם אני מפחדת לאבד אותך, אני אחראית לאיומים, להאשמות או לניסיונות לשלוט. גם אם אני מרגיש מוצף, אני אחראי לדרך שבה אני לוקח מרחק.
מובחנות וראויות מחזירות אותנו בדיוק לנקודה הזאת. אני יכולה להבין מאיפה התגובה שלי מגיעה ולהישאר אחראית למה שאני עושה איתה. אני יכולה לראות את הכאב שלך בלי לקחת אחריות על כולו. אני יכולה לבקש ממך משהו בלי להפוך את ההיענות שלך למדד לאהבה שלך אליי. אני יכולה להכיר בכך שהחיים שלנו עמוסים ולבדוק מה אני רוצה להביא אל הקשר שאנחנו בונים בתוכם.
ההכרה בעומס יכולה להגדיל את החמלה שלנו כלפי עצמנו וזה כלפי זו, בלי להקטין את האחריות. מבחינתי זה אחד הצירים החשובים בעבודה עם זוגות בלי עורף משפחתי.
יש כאן גם גבול שחשוב לי לשמור בין שני נושאים קרובים. העומס שנוצר כשאין סביב הזוג רשת תמיכה הוא דבר אחד. הציפייה שבן או בת הזוג ימלאו גם מקומות שנשארו חסרים במשפחת המוצא היא דבר אחר. על ההבחנה הזאת הרחבתי במאמר בן הזוג שלי לא יכול להיות המשפחה שלא הייתה לי.
את התרגיל הזה כדאי לעשות בזמן רגוע יחסית.
קחו דף וחלקו אותו לשניים. בצד אחד כתבו יחד: מה אנחנו מחזיקים כזוג.
אלה יכולים להיות ילדים, פרנסה, בית, טיפול בהורים, החלטות, חגים, מחלות, תמיכה רגשית, זמן פנוי, משברים וכל דבר אחר שמעסיק אתכם בתקופה הזאת.
בצד השני כתבו: איפה יש לנו עוד תמיכה.
כתבו אנשים, חברים, בני משפחה, קהילה, מסגרות, עזרה בתשלום וכל מקום נוסף שבו חלק מהעומס יכול להיות מוחזק.
עכשיו הסתכלו על הדף. בלי להשוות לזוגות אחרים ובלי להחליט מי מכם עושה יותר, בדקו יחד: כמה אנחנו מחזיקים כרגע, וכמה עורף באמת עומד לרשותנו?
כל אחד מכם בוחר דבר אחד שהוא נושא כרגע ומספר עליו במשך כמה דקות. הצד השני מקשיב, מתעניין ושואל שאלות שמטרתן להבין. בשלב הזה הוא אינו צריך להציע פתרון או לקחת על עצמו את המשימה לתקן את המצב.
אפשר לומר:
"אני רואה כמה זה כבד לך. אני כאן איתך."
אחרי השיתוף, האדם שסיפר יכול לשאול את עצמו: מה אני מבקשת עכשיו מהאדם שמולי, ומה מתוך העומס הזה נשאר באחריותי?
יש כאן מפגש בין שלוש עדשות שאני משתמשת בהן בעבודה הזוגית: הפנייה וההיענות זו לזה שמודגשות בגישת גוטמן, הראויות שמאפשרת לי להביא את הקושי שלי ולדעת שיש לו מקום, והמובחנות שמאפשרת לנו להיות קרובים בתוך הקושי בלי שאחד מאיתנו יצטרך לקחת על עצמו את מה ששייך לאחר.
אפשר לסיים בשאלה נוספת:
האם יש משהו שאנחנו מחזיקים היום רק בתוך הזוגיות, ואפשר לבנות עבורו עוד מקור של תמיכה מחוץ לה?
עורף לא חייב להיות רק המשפחה שנולדנו אליה. חברים, קהילה, קשרים משמעותיים, מסגרות ועזרה מקצועית או מעשית יכולים להפוך עם הזמן לחלק מרשת התמיכה שאנחנו בונים סביב החיים שלנו.
כשזוג בלי עורף משפחתי מגיע לתקופה שבה יש יותר ריבים, קל להתחיל לחשוב שמשהו בקשר התקלקל. אני רוצה להוסיף עוד שאלה לפני המסקנה הזאת: מה הזוג הזה מחזיק עכשיו?
יכול להיות שיש ביניכם קושי שדורש עבודה. יכול להיות שיש פגיעות שצריך לקחת עליהן אחריות, גבולות שצריך להציב ודפוסים שכבר אינם מתאימים לכם. בתוך כל אלה יש גם את התנאים שבהם אתם חיים.
כשאנחנו מצליחים לראות אותם, אפשר להפסיק למדוד את הזוגיות רק לפי מספר הריבים ולהתחיל להבין את המערכת שבתוכה הם מתרחשים. משם אפשר לבנות יותר ראויות בתוך הקשר, יותר יכולת להישאר שני אנשים נפרדים וקרובים, וגם יותר עורף מחוץ לזוגיות.
זוגיות יכולה להיות מקום עמוק של שייכות, אהבה והישענות. כשהיא אינה נדרשת להיות המקור היחיד לכל אלה, מתפנה בה יותר מקום להיות זוגיות.
החוברת תעזור לכם לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם ואת החלק שלכם בתוכו.
+
לאנשים ללא עורף משפחתי תומך.
נחשוף איך העדר עורף משפחתי מאתגר ומחשל את הקשר הזוגי, את המחירים הגבוהים שזה גובה מכם ומהקשר שלכם.
הטיפול הזוגי יחזק בכם את תחושת הביטחון והשייכות, כך שתוכלו להיות קרובים בלי לאבד את עצמכם בדרך.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
טיפול פרטני הוא מרחב בטוח בו תגלו מחדש את כוחותיכם, תבנו ביטחון פנימי ותיצרו לעצמכם חיים מלאים ומשמעותיים, בדיוק כמו שאתם חולמים.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
מוזמנ/ת להיכנס למרחב ייחודי: שיחה אינטראקטיבית עם GPTs מיוחד שיצרתי - כלי ראשון מסוגו שמתבונן איתך פנימה בשפה ובתדר הקונסטלציה המערכתית.
אם יש משהו לא פתור בזוגיות, במשפחה או בלב - הצ׳אט יפגוש אותך בעדינות בלי לנסות לתקן, מזמין מבט אחר, איטי מדויק ושקט. אין צורך להבין, רק לראות ולתת לזה לפעול.
מומחית לטיפול זוגי בקשרים ללא עורף משפחתי תומך
מפתחת גישת הקונסטלציה הזוגית: טיפול רגשי-מערכתי שמפגיש את הדינמיקה הזוגית עם הדפוסים המשפחתיים הלא מדוברים, ועם כלים מעשיים שמאפשרים תנועה, חיבור, ויצירת שותפות עמוקה.
נתחיל בשיחת היכרות קצרה,
ללא עלות והתחייבות.
לפעמים, הצעד הקטן הזה – משנה הכל.
המפגשים מתקיימים
אונליין בזום / פרונטלי בטבעון לבחירתכם
