חרדה קיומית בזמן מלחמה פוגשת אותי במקום מאוד גופני. אני מוצאת את עצמי נעה בין הממ"ד למטבח, בין האזעקות לצורך שיהיה אוכל בבית, בין הפחד לבין הידיים שמחפשות משהו לעשות.
את הטקסט הזה כתבתי בזמן אמת, מתוך הממ"ד, במהלך מבצע "שאגת הארי".
אני נעה בין הממ"ד למטבח,
בין אזעקה לסיר,
בין דריכות לריח של משהו מתבשל.
יללת אזעקה מקדימה שולחת אותי לפתוח את דלת המקרר.
חוטפת משהו מהר לאכול,
פרי, לחם, גבינה
אני לא בררנית
שומעת בתוכי קול קדום שמורה לי אכלי עכשיו כי מי יודע מה יקרה אחר-כך.
זה קול עתיק ממני.
הוא לא מתעניין באיזון –
הוא מתעניין בחיים.
בשרידות.
יש לו ניגון אירופי.
בוקר טוב סיון, החרדה שלך חזרה.
חרדה שולחת אותי למקרר.
החרדה הקיומית שלי היא צורך לעשות משהו כדי להרגיש שיש לי שליטה –
לזוז.
לארגן.
לבשל.
לאכול.
אני מבשלת הרבה במלחמה.
סירים על הגז נותנים לי תחושת שליטה.
חיתוך הירקות נותן לי קצב.
הריח ממלא את הבית ומרגיע משהו שלא ידעתי איך להרגיע במילים,
מייצר לי תחושת סדר.
שמה לב שאני מוצפת, בוחרת להישאר.
תנועה קטנה מההצפה חזרה אל הגוף.
נשימה אחת עמוקה יותר.
יד אחת על החזה ושניה על הבטן.
הכרה בקיים: יש בי פחד עכשיו.
מה יעזור לי עכשיו?
עוד ביס, עוד סיר, זוכרת לנשום?
לפעמים אני אוכלת,
לפעמים עומדת במטבח ונושמת עמוק,
חשה את קור הרצפות בכפות רגליי
עוד שאיפה עמוקה
עוד נשיפה איטית
נכנסת לממ"ד
מווסתת.
בזמן מלחמה הפחד אינו בהכרח סימן שמשהו השתבש בתוכנו. המציאות עצמה מפחידה. יש אזעקות, יש חוסר ודאות, יש אנשים שאנחנו דואגים להם, ויש דברים רבים שאין לנו דרך לדעת או לשלוט בהם.
הניסיון להרגיע את עצמנו באמצעות המחשבה שהכול יהיה בסדר לא תמיד מחזיק מול מציאות כזאת. אנחנו לא באמת יודעות שהכול יהיה בסדר. הגוף יודע את זה, וגם אנחנו. כשהעוררות נעשית חזקה עד שקשה לחשוב, להרגיש או לחזור לעצמנו, אנחנו כבר יכולות לפגוש גם הצפה רגשית. מבחינתי, השאלה המעניינת מתחילה דווקא שם: איך אני חיה כשאין לי אפשרות לקבל את הביטחון שאני מבקשת מהמציאות?
חרדה מבקשת ודאות. היא שולחת אותנו לבדוק, להתעדכן, להתכונן, לחשוב קדימה ולנסות לצמצם את מה שאיננו יודעות. בזמן סכנה יש לפעולות האלה גם תפקיד חשוב. הקושי מתחיל כשהניסיון להשיג ודאות הופך למקום היחיד שבו אנחנו יכולות להרגיש בטוחות. כי יש גבול למה שאפשר לדעת, להכין ולשלוט בו.
הגבול הזה מזמין אותי להבחין בין מה שנמצא באחריותי לבין מה שאינו בידיי. אני יכולה להיכנס למרחב מוגן, לדאוג לאנשים שלי, לבחור כמה חדשות אני צורכת, לבקש קרבה, לנוח, לעבוד, לבשל, לצאת להליכה. אני לא יכולה להבטיח לעצמי מה יקרה מחר. ההבחנה הזאת אינה מעלימה את הפחד. היא מחזירה אליי את החלק שלי בתוך המציאות.
חוסן רגשי בזמן מלחמה אינו מצב קבוע של רוגע. אדם יכול להיות חסון וגם לפחד, לבכות, להתעייף, להתקשות להתרכז או להזדקק לאחרים.
אני חושבת על חוסן כעל היכולת לנוע. להתכווץ כשהמציאות מפחידה ולהתרחב שוב כשהיא מאפשרת. להיכנס לממ"ד ולצאת ממנו. להיות עם החדשות ואז להניח את הטלפון. לדאוג לילדים וגם לצחוק איתם. לפחד ובאותו יום להמשיך לעבוד, לאהוב, לאכול, לישון, ליצור ולתכנן. החיים אינם מחכים שהפחד ייגמר כדי להמשיך, וככל שהאיום מתמשך, היכולת לחזור אליהם נעשית משמעותית יותר.
בתקופה ארוכה של אי-ודאות, אני פחות מחפשת דרך להרגיש בטוחה כל הזמן. אני מחפשת את הדברים שעוזרים לי להישאר מחוברת לעצמי, לאנשים שלי ולחיים שאני רוצה לחיות.
עבור אחת זו תהיה שגרה. עבור אחר זו תהיה תנועה. קשר עם אנשים קרובים, עבודה, תפילה, טיפול בגינה, ארוחה משפחתית, יצירה, הומור או האפשרות לתכנן משהו לשבוע הבא יכולים להיות נקודות אחיזה בתוך תקופה שאין בה הרבה ודאות. גם היכולת להיעזר היא חלק מזה. אנחנו לא אמורות לשאת תקופה כזאת רק מתוך המשאבים הפנימיים שלנו. עבור מי שחיה בלי עורף משפחתי, תקופה של מלחמה יכולה להבליט עוד יותר את השאלה מי האנשים שאפשר להישען עליהם, ואיך בונים סביבנו רשת של קשרים שאינה תלויה רק במשפחה שממנה באנו.
חוסן אינו נמדד בכמה מעט המציאות משפיעה עליי, הוא נבנה ביכולת שלי להכיר בכך שהיא משפיעה עליי, לזהות למה אני זקוקה ולפנות אל מה שמחזיק אותי.
אולי זו השאלה שמעסיקה אותי יותר מכל אחרי תקופה ארוכה כל כך של מלחמה: איך אני ממשיכה להיות בצד של החיים בתוך מציאות שמפגישה אותי שוב ושוב עם האפשרות של אובדן?
אין לי תשובה אחת.
יש את הדברים הקטנים שאני ממשיכה לבחור בהם: האנשים שאני אוהבת, העבודה שלי, הבית, הגוף, אוכל, תוכניות לעתיד. דברים שאני רוצה ללמוד, לעשות, לגדל וליצור.
הפחד אינו צריך להיעלם כדי שכל אלה יתקיימו. אני יכולה לפחד ולהמשיך לחיות. עבורי כרגע זה החוסן.
החוברת תעזור לכם לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם ואת החלק שלכם בתוכו.
+
לאנשים ללא עורף משפחתי תומך.
נחשוף איך העדר עורף משפחתי מאתגר ומחשל את הקשר הזוגי, את המחירים הגבוהים שזה גובה מכם ומהקשר שלכם.
הטיפול הזוגי יחזק בכם את תחושת הביטחון והשייכות, כך שתוכלו להיות קרובים בלי לאבד את עצמכם בדרך.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
טיפול פרטני הוא מרחב בטוח בו תגלו מחדש את כוחותיכם, תבנו ביטחון פנימי ותיצרו לעצמכם חיים מלאים ומשמעותיים, בדיוק כמו שאתם חולמים.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
מוזמנ/ת להיכנס למרחב ייחודי: שיחה אינטראקטיבית עם GPTs מיוחד שיצרתי - כלי ראשון מסוגו שמתבונן איתך פנימה בשפה ובתדר הקונסטלציה המערכתית.
אם יש משהו לא פתור בזוגיות, במשפחה או בלב - הצ׳אט יפגוש אותך בעדינות בלי לנסות לתקן, מזמין מבט אחר, איטי מדויק ושקט. אין צורך להבין, רק לראות ולתת לזה לפעול.
מומחית לטיפול זוגי בקשרים ללא עורף משפחתי תומך
מפתחת גישת הקונסטלציה הזוגית: טיפול רגשי-מערכתי שמפגיש את הדינמיקה הזוגית עם הדפוסים המשפחתיים הלא מדוברים, ועם כלים מעשיים שמאפשרים תנועה, חיבור, ויצירת שותפות עמוקה.
נתחיל בשיחת היכרות קצרה,
ללא עלות והתחייבות.
לפעמים, הצעד הקטן הזה – משנה הכל.
המפגשים מתקיימים
אונליין בזום / פרונטלי בטבעון לבחירתכם
