קודם כול, לקרוא לעומס בשם

כשהילד חולה, אחד מבני הזוג מבטל עבודה. כשצריך הסעה, מישהו מכם נוסע. בחופש הגדול אין בהכרח סבא וסבתא שאפשר לבלות אצלם כמה ימים. כשמגיע משבר, אין תמיד אדם נוסף שאפשר להזעיק. כשאין רשת תמיכה, העומס אינו רק תחושה. חלק ממנו הוא פשוט מציאות.

העומס הזה יכול להיכנס במהירות לתוך היחסים ולהפוך להאשמה:

"אני עושה פה הכול."

"אי אפשר לסמוך עליך."

"אני צריכה לחשוב על הכול לבד."

יכול להיות שיש כאן קושי זוגי אמיתי שצריך לדבר עליו. יכול להיות שחלוקת האחריות אינה הוגנת או שאחד מבני הזוג באמת נושא יותר. לפני שממקמים את הבעיה כולה בתוך הזוגיות, כדאי להרחיב את התמונה ולבדוק כמה אנשים מחזיקים בפועל את החיים של המשפחה הזאת.

אולי שני אנשים עייפים מנסים לעשות עבודה שבמערכת אחרת הייתה מתחלקת בין ארבעה, שישה או שמונה אנשים. במקום לשאול רק מי עושה יותר, אפשר לשאול: "מה אנחנו מחזיקים היום לבד, שהיה נעשה קל יותר אילו היה סביבנו עוד מישהו?" השאלה הזאת אינה מבטלת את האחריות של כל אחד מבני הזוג. היא מוסיפה לתמונה את מה שחסר מסביבם.

לבנות את האנשים שלנו

כשאנחנו אומרים "עורף משפחתי", קל לחשוב מיד על הורים, אחים, סבים ודודים. עורף יכול להיבנות גם ממערכות יחסים אחרות: חברה שאפשר להתקשר אליה, שכנים שיש להם מפתח, הורים של חברים מהכיתה שאפשר לחלוק איתם הסעות, אנשים שאוכלים איתנו בחגים, קהילה שאנחנו שייכים אליה וחברים שיודעים להגיע כשקשה.

משפחה ביולוגית מקבלים. רשת של שייכות אפשר גם לבנות. קשרים כאלה מתפתחים מתוך הדדיות, זמן, נוכחות והסכמה לתת לאנשים להיכנס לחיים שלנו. עבור מי שהתרגלו להסתדר לבד, דווקא החלק האחרון יכול להיות מורכב במיוחד.

המשפט "אנחנו לא צריכים אף אחד" יכול להישמע כמו עצמאות. עבור חלק מהאנשים הוא היה דרך חשובה להתמודד עם אכזבות ולבנות חיים בכוחות עצמם. בבגרות אפשר לבדוק אם הדרך הזאת עדיין משרתת אותנו, או שהיא משאירה אותנו לבד גם כשכבר קיימת אפשרות אחרת.

עצמאות יכולה לחיות לצד קשר. לכן השאלה אינה רק "מי יעזור לנו?" כדאי לשאול גם: "מי האנשים שאנחנו רוצים שיהיו חלק מהחיים שלנו?"

להסכים לבקש ולקבל עזרה

אפשר שיהיו סביבנו אנשים טובים ועדיין לא נפנה אליהם. מי שלמד לאורך שנים שאין באמת על מי לסמוך עשוי להרגיש בטוח יותר כשהוא עושה הכול בעצמו. בקשת עזרה יכולה לעורר מבוכה, תחושת חוב, חשש להכביד או פחד לשמוע "לא". בניית עורף דורשת גם להסכים להשתמש בעורף שבנינו.

אפשר להתחיל בבקשות קטנות וקונקרטיות:

• "תוכלי לאסוף היום את מאיה? אני אאסוף בפעם הבאה."
• "אנחנו בתקופה עמוסה. אפשר לבקש ממך עזרה?"
• "אנחנו לבד בחג השנה. תרצו שנעשה משהו יחד?"

בקשה אינה מבטיחה שהאדם השני יוכל להיענות. עורף בריא גם אינו בנוי על כך שאדם מסוים חייב תמיד להיות זמין לנו, הוא נבנה מתוך האפשרות לפנות, לקבל גם תשובה שונה מזו שקיווינו לה ולהמשיך להיות בקשר.

כשכל אחד מבני הזוג יכול להישען גם על קשרים מחוץ לזוגיות, הקשר הזוגי אינו צריך להיות הכתובת היחידה לכל צורך וקושי. מעגל תמיכה רחב יותר מאפשר לזוגיות להישאר קשר בין שני אנשים שאוהבים זה את זו, בלי להעמיס עליה את כל מה שהחיים דורשים.

ליצור מסורות ששייכות לבית שלכם

עורף אינו מורכב רק מאנשים שאפשר להזעיק כשיש בעיה. הוא נבנה גם מתחושת שייכות. כשאין משפחה מורחבת שמכתיבה את המסורת, אפשר לשאול: איך אנחנו רוצים שהבית שלנו ירגיש? איך נראה אצלנו יום שישי? את מי אנחנו רוצים סביב השולחן? איפה נהיה בחג? איזה מאכל הילדים שלנו יזהו בעוד עשרים שנה כ*"האוכל של הבית"*?

ג'ון וג'ולי גוטמן מתייחסים לטקסים של חיבור וליצירת משמעות משותפת כחלק מהחיים הזוגיים. טקס אינו חייב להיות גדול או חגיגי. ארוחת שישי עם אותם חברים, טיול שחוזרים אליו בכל שנה, מנה קבועה ביום הולדת או מפגש שחוזר על עצמו יכולים להפוך עם הזמן לחלק מהסיפור של הבית.

עבור זוגות בלי עורף משפחתי יש בכך אפשרות משמעותית במיוחד. גם כשאין מסורת שאנחנו רוצים או יכולים להמשיך, אפשר ליצור מסורות שנרצה להעביר הלאה ולפתוח את הבית לאנשים שהפכו עם השנים למשפחה שבחרנו.

זו אינה ההיסטוריה שקיבלנו. זו ההיסטוריה שאנחנו יוצרים.

לבנות עורף גם לימים שבהם החיים מסתבכים

השאלה מי נמצא סביבנו נעשית מוחשית במיוחד כשאחד מבני הזוג חולה, כשהילדים זקוקים לעזרה, כשצריך להתאשפז או כשמגיעה תקופה שבה אי אפשר להמשיך להחזיק הכול באותו אופן. לזוגות בלי עורף משפחתי כדאי לדבר על הדברים האלה לפני שהם הופכים למצב חירום.

מי האנשים שאנחנו יכולים להתקשר אליהם? למי יש מפתח לבית? מי יכול לעזור עם הילדים? מי האדם שאנחנו סומכים עליו ברגע של משבר? איזו עזרה אנחנו יכולים לקנות כשאין מי שיעשה אותה עבורנו? ואיפה אנחנו ממשיכים לעשות לבד משהו שכבר עולה לנו ביוקר?

חלק מהעורף יכול בהחלט להיות בתשלום. בייביסיטר קבועה, מנקה, משלוחי אוכל בתקופה עמוסה, איש מקצוע, קייטנה, הסעה או כל פתרון אחר שמוציא משימה אחת מתוך המערכת הזוגית. עזרה אינה נעשית פחות משמעותית משום ששילמנו עליה. לפעמים זו בדיוק הדרך לבנות מערכת חיים שאפשר לנשום בתוכה.