דפוסים משפחתיים מתחילים כדרך להסתדר בתוך קשר

כילדים, אתם לומדים את המערכת שאליה נולדתם. אתם לומדים מה מקרב ומה מרחיק, מה אפשר לומר ועל מה שותקים, מי זקוק לעזרה, מה קורה כשכועסים, כמה מקום אפשר לתפוס ואיך חוזרים לקשר אחרי פגיעה. בתוך המשפחה אתם מפתחים דרכים להיות בקשר עם האנשים שאתם תלויים בהם ושאליהם אתם שייכים.

אם גדלת ליד הורה שמצב הרוח שלו השתנה במהירות, יכול להיות שפיתחת רגישות גבוהה מאוד לשינויים סביבך. את מבחינה בטון הדיבור, במבט, בדרך שבה נסגרת דלת. אם גדלת בבית שבו לא היה הרבה מקום לצרכים שלך, אולי למדת להסתדר לבד, לבקש מעט ולמצוא פתרונות בעצמך. ואם חווית יותר קרבה כשהיית נעימה, מתחשבת ומצליחה, ייתכן שגילית שכך בטוח יותר להיות בקשר.

לדרכים האלה היה היגיון בתוך המערכת שבה הן התפתחו. הן עזרו לכם למצוא מקום, לשמור על קרבה, להפחית מתח או להגן על עצמכם. שנים אחר כך אתם עשויים לגלות שאתם ממשיכים להשתמש בהן גם בתוך קשר אחר לגמרי.

מה למדתם לעשות כדי להישאר שייכים?

שייכות היא אחד המושגים המרכזיים בקונסטלציה משפחתית. אתם נולדים לתוך מערכת שלא בחרתם, והקשרים שבתוכה הם המפגש הראשון שלכם עם קרבה, נפרדות, תלות, כעס, אהבה ופיוס.

במאמר "מי לימד אתכם שככה נראית אהבה?" אני מרחיבה על המסרים שקיבלתם בבית לגבי אהבה. במאמר הזה מעניינת אותי הפעולה: מה אתם עושים כשהקשר מרגיש מאוים?

אם את בודקת שוב ושוב אם הוא כועס עלייך, מעניין לבדוק מה קורה לך כשאינך יודעת בוודאות מה הוא מרגיש. אם אתה נעלם לתוך עצמך בכל פעם שיש ביניכם עימות, אפשר להתבונן במה שקורה לך כשהקשר נעשה טעון. אם את לוקחת אחריות על כולם ומתקשה לקבל עזרה, אפשר להתעניין בקשר שבין היכולת שלך להחזיק לבין תחושת הביטחון או המקום שלך. ואם אתה מוותר מהר על מה שאתה רוצה, כדאי לראות מה קורה בתוכך כשמישהי שאתה אוהב אינה מרוצה ממך.

בקונסטלציה אני לא זקוקה להוכחה היסטורית שתסביר כל תגובה. התמונה שעולה מאפשרת להתבונן במה שנעשה מוכר בתוך קשר ולראות כיצד אותה תנועה מופיעה בזוגיות שלכם היום.

הדרך המוכרת פוגשת קשר חדש

בן או בת הזוג שלכם אינם המשפחה שבה גדלתם. בתוך קשר קרוב, דווקא משום שהוא משמעותי כל כך, יכולות להתעורר תגובות שהכרתם הרבה לפני שפגשתם זה את זו.

את יכולה לחיות עם בן הזוג שלך עשרים שנה ועדיין להרגיש בהלה גדולה כשהוא נסגר אחרי מריבה. אתה יכול לחוות שאלה של בת הזוג כביקורת ומיד להתגונן. את יכולה לדעת שהוא אוהב אותך ובאותו זמן לחוות את השתיקה שלו כאיום על הקשר.

העבר יכול להופיע בזוגיות כרגישות, כציפייה, כפרשנות או כדרך פעולה. את מתקרבת, בודקת, מרצה, נסגרת, מסבירה יותר מדי, מוותרת, לוקחת שליטה או נמנעת מלבקש.

מעניין לא רק מאיפה זה הגיע, אלא מה קורה לך, לבן או בת הזוג שלך ולקשר ביניכם כשאת פועלת כך היום.

כששני דפוסים משפחתיים נפגשים בזוגיות

שניכם מגיעים אל הקשר עם היסטוריה, רגישויות ודרכים מוכרות לפעול בתוך יחסים. המפגש ביניהן יכול ליצור מעגל שמתחיל להזין את עצמו.

את מרגישה שהוא מתרחק ומנסה להתקרב אליו מהר יותר. הוא חווה את ההתקרבות שלך כלחץ וזקוק לעוד מרחק. המרחק שלו מגביר את החרדה שלך ולכן את שואלת עוד, מסבירה עוד ומבקשת תשובה עכשיו. ככל שאת לוחצת, הוא מרגיש פחות מקום לנשום ונסגר עוד יותר.

בתוך זמן קצר כל אחד מכם מקבל לכאורה הוכחה למה שכבר פחד ממנו. את רואה אותו מתרחק ואומרת לעצמך: "אני לא באמת חשובה לו." הוא רואה שאת ממשיכה ללחוץ ואומר לעצמו: "אין לי מקום בתוך הקשר הזה."

בטיפול בקונסטלציה זוגית אני עוצרת עם בני זוג על ההבדל בין מה שאתם מרגישים, המשמעות שאתם נותנים להתנהגות של האחר ומה שאתם עושים בעקבותיה. הפחד שאת מרגישה אמיתי. גם הכאב. המחשבה שאת לא חשובה לו היא כבר הפרשנות שלך למה שקורה ביניכם.

כשאת חווה את המרחק שלו כנטישה, את עשויה ללחוץ עליו להתקרב. כשהוא חווה את הלחץ שלך כניסיון לשלוט בו, הוא עשוי להתרחק עוד יותר. כל אחד מכם מגיב לאחר ובו בזמן מחזק את הדבר שממנו האחר חושש.

המבט על המעגל הזוגי מאפשר לכל אחד מכם לזהות את החלק שנמצא בידיו. האחריות אינה נמדדת באחוזים ואינה מוחקת הבדלים ממשיים בהתנהגות או בחומרת הפגיעה. היא מזמינה אתכם לראות את הפרשנות, את התגובה ואת האפשרות לבחור תגובה נוספת.

להבין מאיפה באתם ולבחור איך אתם פועלים היום

הבנה של משפחת המוצא יכולה להביא הרבה חמלה. כשאת מבינה מדוע שתיקה מפעילה אותך כל כך, עוצמת התגובה שלך מקבלת הקשר רחב יותר. כשאתה מבין מדוע ביקורת גורמת לך להיסגר מיד, אתה יכול לזהות שהתגובה שלך קשורה גם למה שקורה בתוכך ולא רק למשפט שבת הזוג אמרה עכשיו.

עבורי, כאן נפגשות הקונסטלציה המשפחתית והמובחנות. המבט המערכתי עוזר לכם לראות מאיפה באתם ומה נעשה מוכר עבורכם בתוך קשר. המובחנות מזמינה אתכם לפגוש את האדם שמולכם כפי שהוא, גם כשהחוויה שלו שונה משלכם וגם כשהתגובה שלו אינה זו שקיוויתם לקבל.

את רוצה להיות חשובה לו. אתה רוצה שהיא תראה אותך. אתם רוצים להרגיש רצויים, אהובים ובטוחים בתוך הקשר. אלה צרכים אנושיים בתוך זוגיות קרובה. העבודה נעשית מעניינת במיוחד ברגע שבו בן או בת הזוג אינם יכולים או אינם רוצים להיענות לצורך בדיוק בדרך שבה ביקשתם.

את יכולה לומר שנפגעת מהמרחק שלו ולבקש קרבה. אתה יכול לבקש הפסקה כשאתה מוצף ולחזור לשיחה אחר כך. אתם יכולים לרצות מאוד שיבינו אתכם ולהישאר סקרנים גם כלפי האופן שבו האדם שמולכם חווה את אותו אירוע. הראויות נותנת מקום לצורך שלכם, והמובחנות משאירה מקום גם לנפרדות של בן או בת הזוג.

אם בן או בת הזוג נעשים בהדרגה מי שאמורים לשאת גם את מה שהיה חסר במשפחת המוצא, אני מרחיבה על כך במאמר "בן הזוג שלי לא יכול להיות המשפחה שלא הייתה לי".

לא כל דפוס משפחתי הוא טראומה

המשפחות שגדלתם בהן העבירו לכם הרבה יותר מטראומות. קיבלתם מהן שפה, ערכים, דרכים לאהוב, אמונות על קשר, צורות של נתינה ויחס לכעס, לקרבה ולנפרדות. חלק ממה שקיבלתם הוא משאב שאתם רוצים לקחת איתכם, וחלק התאים למשפחה שבה גדלתם ופחות מתאים למשפחה שאתם בונים.

כאב יכול גם לעבור ולהדהד בין דורות. על טראומה בין-דורית תוכלו לקרוא כאן בהרחבה. כאן חשוב לי להשאיר מקום לטווח הרחב של הדברים שאתם לוקחים איתכם ממשפחה אחת אל המשפחה שאתם יוצרים. כל אחד מכם למד להיות בקשר בתוך משפחה מסוימת. בזוגיות אתם פוגשים אדם שלמד להיות בקשר בתוך משפחה אחרת.

לראות את הדפוס בלי להפוך אותו לזהות

הגדרות כמו "אני חרדתית", "הוא נמנע", "אני מרצה" או "היא שתלטנית" יכולות לתאר משהו שאתם עושים או חווים. כשהן הופכות להסבר שלם לאדם, קשה יותר לראות את התנועה שבתוכן.

אני מציעה להתעניין במה שקורה בפועל: כשאת מפחדת לאבד קשר, את מתחילה לבדוק אותו. כשהוא מרגיש שאין לו מקום, הוא נסגר. כשאת חוששת שאכזבת, את מוותרת מהר על מה שרצית. ההתבוננות בפעולה מאפשרת לכם לראות גם את המחיר שלה עבורכם ועבור הקשר.

המשפט "זה מה יש, ככה אני" סוגר הרבה אפשרויות. כשאתם מזהים דרך שנעשית זמינה לכם במצבים מסוימים, אפשר להתחיל לפתח לצדה עוד דרך.