אתם מכירים את הרגע שבו בן הזוג שלכם אומר משהו קטן, ופתאום כל הגוף מגיב? אולי הוא מעיר לכם על משהו שלא הספקתם לעשות. אולי היא מסתכלת עליכם במבט מאוכזב. ואולי ביקשתם חיבוק וקיבלתם תשובה קצרה וחסרת סבלנות.
הבטן מתכווצת, הלב מתחיל לפעום מהר יותר והראש מתמלא במחשבות. ״שוב אני לא מספיק טובה בשבילו.״ או ״שום דבר שאני עושה לא מספיק לה.״ ואולי המחשבה הכואבת מכולן: ״אני כנראה לא באמת חשובה לו.״
בתוך שניות אתם כבר בתוך ריב. אחד מכם תוקף והשני מתגונן. אחד מתרחק והשני מנסה להתקרב. ככל שהשיחה מתקדמת, שניכם מרגישים פחות מובנים ויותר לבד. אחרי שהסערה חולפת, אתם שואלים את עצמכם איך הגעתם שוב לאותו מקום.
אני פוגשת את השאלה הזאת לא מעט בקליניקה. אנשים שאוהבים זה את זה, מכירים היטב את הדפוסים הזוגיים שלהם ויודעים מה כדאי לעשות אחרת. ובכל זאת, כשהרגש מתעורר בעוצמה, הם מתקשים להשתמש בכל מה שהם יודעים.
הצפה רגשית בזוגיות משפיעה על היכולת שלנו להקשיב, להבין ולהביע את עצמנו. כדי לשפר את התקשורת הזוגית, חשוב להבין גם מה מתרחש בגוף שלנו בזמן ריב, ואיך אפשר להרחיב את היכולת לשאת רגשות קשים ולהישאר בקשר.
הצפה רגשית מתרחשת כאשר עוצמת החוויה עולה על היכולת שלנו לשאת ולעבד אותה באותו רגע. הגוף נכנס לדריכות, הקשב מצטמצם ואנחנו מתקשים לחשוב בבהירות, להקשיב ולבחור כיצד להגיב.
בקשר זוגי, גם אירוע שנראה קטן מבחוץ יכול לעורר תגובה חזקה. בן הזוג שלנו הוא אחד האנשים המשמעותיים ביותר בחיינו. אנחנו רוצים להרגיש אהובים, רצויים וחשובים עבורו. אנחנו זקוקים לקרבה, למגע, להקשבה ולידיעה שיש לנו מקום בחייו.
כשהצרכים האלה מתעוררים ואנחנו חוששים שלא ייענו, הגוף עשוי להגיב בעוצמה. התגובה מושפעת גם מהחוויות שצברנו לאורך החיים ומהמשמעויות שלמדנו לייחס לקרבה, לביקורת ולהתרחקות.
מי שגדל בבית שבו ביקורת הייתה מלווה בהשפלה עשוי להיות רגיש במיוחד להערות של בן הזוג. מי שחווה התרחקות רגשית בקשרים מוקדמים עשוי להרגיש פחד גדול כשבת הזוג מבקשת להיות לבדה.
כך אנחנו יכולים להבין שבן הזוג אוהב אותנו, ובאותו זמן להרגיש בגוף פחד עמוק מפני דחייה. שתי החוויות מתקיימות יחד, ולעיתים קשה מאוד לשאת את הפער ביניהן.
כשאנחנו מוצפים רגשית, אנחנו נעשים רגישים יותר לביקורת ולסימנים של התרחקות. היכולת שלנו להקשיב לבן הזוג, להבין את כוונתו ולבטא את הצרכים שלנו מצטמצמת. גם משפט שנאמר ללא כוונה לפגוע עלול להישמע כמו דחייה.
נחשוב על אישה שאומרת לבן זוגה שהיא מרגישה שהם כבר לא מבלים מספיק זמן יחד. היא מבקשת קרבה, אבל הוא שומע ביקורת על כך שאינו משקיע מספיק בזוגיות.
הוא מתחיל להסביר כמה הוא עובד וכמה הוא עושה בבית. היא מרגישה שהוא מתגונן במקום להקשיב לכאב שלה, ולכן מנסה להסביר את עצמה בעוצמה גדולה יותר. ככל שהיא מתעקשת, הוא מתרחק. ככל שהוא מתרחק, היא מרגישה פחות חשובה.
בתוך דקות שניהם מוצפים. היא מרגישה בודדה והוא מרגיש שאינו מספיק טוב עבורה. כל אחד מהם מנסה להגן על עצמו מפני כאב, ובדרך מעורר כאב נוסף אצל האחר.
זוגות רבים מכירים את הדפוס הזה. הם כבר למדו לדבר בגוף ראשון, להימנע מהאשמות ולהקשיב בלי לקטוע. ובכל זאת, כשהרגשות מתעוררים בעוצמה, קשה להם להשתמש בכלים האלה. במאמר שלי למה אנחנו מדברים כל כך הרבה ועדיין לא מצליחים להבין זה את זו? אני מרחיבה על הקושי להישאר מחוברים לעצמנו כשבן הזוג רואה את הדברים אחרת.
כאן אני רוצה להתעכב על שאלה נוספת: מה מאפשר לנו לשאת את הרגשות שמתעוררים בזמן השיחה, כדי שנוכל להישאר נוכחים בתוכה?
״אני יודעת שהוא לא באמת מתכוון לפגוע בי, אבל באותו רגע אני פשוט מאבדת את זה.״
״אני מבין שהיא צריכה זמן לעצמה, אבל כשהיא מתרחקת אני מרגיש שהיא עומדת לעזוב אותי.״
אני שומעת משפטים כאלה בקליניקה מאנשים שמבינים היטב את הדפוסים שלהם. הם יודעים להסביר מה מפעיל אותם, מזהים את הקשר לחוויות קודמות ולעיתים אפילו מסוגלים לחזות כיצד יתפתח הריב הבא, ועדיין, ברגע האמת הגוף מגיב בעוצמה.
במהלך הכשרתי בגישת ISP, פסיכולוגיה סומטית אינטגרטיבית שפיתח ד״ר ראג׳ה סלבם, העמקתי בהבנה שהיכולת לשאת רגשות קשורה גם לאופן שבו אנחנו חווים אותם בגוף. בעבודה שלי עם זוגות אני משלבת את הגישה כדי לעזור לבני הזוג להכיר את התגובות הגופניות והרגשיות שלהם ולהרחיב בהדרגה את היכולת להישאר נוכחים בזמן קונפליקט. על כך אפשר לקרוא בהרחבה בעמוד ISP בטיפול זוגי.
כשאנחנו מרגישים פחד, כעס או עצב, החוויה הרגשית מתבטאת גם בגוף. הנשימה משתנה, השרירים מתכווצים, לפעמים אנחנו מרגישים לחץ בחזה, כיווץ בבטן או גוש בגרון.
לעיתים אנחנו מנסים להירגע באמצעות מחשבות הגיוניות. מזכירים לעצמנו שבן הזוג אוהב אותנו, שהריב הזה יעבור, שאין סיבה להיבהל כל כך, אבל הגוף עדיין דרוך.
אחת ההבחנות החשובות היא בין היכולת להבין רגש לבין היכולת לשאת אותו.
אני יכולה להבין מדוע אני מפחדת להינטש, ובכל זאת להתקשות לשאת את הפחד כשהוא מתעורר. אני יכולה לדעת שבן הזוג שלי רשאי לכעוס עליי, ובכל זאת להרגיש שהכעס שלו מאיים על כל תחושת הערך שלי.
כשאנחנו מרחיבים את היכולת לשאת רגשות, מתרחבת גם האפשרות שלנו לבחור כיצד להגיב להם. זה נכון גם לרגשות נעימים. לפעמים דווקא קרבה גדולה מעוררת בנו אי-נוחות. מחמאה יכולה להביך אותנו. מגע אוהב יכול לעורר פחד. אדם שלמד לאורך חייו שקשר אינטימי כרוך בפגיעה עשוי להתקשות לשאת גם את האהבה שהוא כל כך רוצה לקבל.
כשאנחנו מוצפים, הרגש עשוי למלא את כל החוויה שלנו.
אישה שבן זוגה מאוכזב ממנה יכולה להרגיש שהיא כישלון. גבר שבת זוגו מתרחקת ממנו יכול להרגיש שהוא אדם שאינו ראוי לאהבה. ברגעים האלה קשה להבחין בין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שאנחנו מאמינים על עצמנו.
אני רוצה להציע לכם אפשרות נוספת להתבוננות:
כשאני מרגישה כעס, אני יכולה להיות מודעת לכך שאני כועסת. כשאני מפחדת, אני יכולה להבחין בפחד. כשאני מרגישה כיווץ בבטן, אני יכולה להפנות אליו את תשומת הלב.
הרגש נוכח בתוכי, ואני יכולה להיות מודעת אליו.
ההבחנה הזאת עשויה להיראות קטנה, אבל בעבודה הזוגית יש לה משמעות גדולה.
כשאני מרגישה שבן הזוג שלי אינו אוהב אותי, אני יכולה להכיר בכך שזו החוויה שלי ברגע הזה. אני יכולה להרגיש את הכאב, להבחין במחשבות שעולות בי ולנסות להבין מה אני זקוקה לו.
אולי אני זקוקה לחיבוק. אולי למילה טובה. אולי חשוב לי לדעת שגם כשאנחנו רבים, הקשר בינינו נשאר משמעותי.
ככל שאני מסוגלת להכיר בחוויה שלי ולשאת אותה, מתרחבת האפשרות להביא אותה אל הקשר.
אחד הדברים שאני מזמינה זוגות לתרגל הוא הרחבת תשומת הלב בזמן שהרגש נוכח.
כשאנחנו כועסים, אנחנו נוטים להתמקד במה שבן הזוג אמר או עשה. כשאנחנו מפחדים, המחשבות שלנו מתמקדות במה שעלול לקרות. הגוף מגיב, והמחשבות והתחושות מזינות זו את זו.
אפשר ללמוד להפנות את תשומת הלב גם למה שמתרחש בתוכנו וגם למה שמתרחש סביבנו.
נניח שבן הזוג אומר משהו שפוגע בי. אני מרגישה כיווץ בחזה ומבחינה בדחף לענות מיד. אם אני מצליחה לעצור לרגע, אני יכולה להרגיש את כפות הרגליים על הרצפה, לשים לב לנשימה ולזהות את העלבון שמתעורר בי.
אולי אגלה שמתחת לעלבון נמצא פחד. אולי אזהה את המחשבה שהוא כבר לא אוהב אותי.
היכולת להבחין בכל אלה עשויה לאפשר לי להישאר עם הרגש עוד רגע, לפני שאני מגיבה.
לעיתים נגלה שאנחנו זקוקים להפסקה מהשיחה כדי להירגע. גם זו יכולה להיות בחירה שמשרתת את הקשר, במיוחד כשאנחנו מסוגלים לומר לבן הזוג שאנחנו זקוקים לזמן ושאנחנו מתכוונים לחזור לדבר. המטרה היא לפתח בהדרגה יכולת להיות נוכחים עם עצמנו גם כשהחוויה הרגשית מורכבת.
אני מוצאת חיבור משמעותי בין העבודה עם הגוף והרגשות לבין גישת המובחנות והראויות, שהיא חלק מרכזי מהעבודה הטיפולית שלי.
מובחנות היא היכולת להישאר מחוברים לעצמנו בתוך קשר משמעותי עם אדם נפרד מאיתנו. אנחנו יכולים לאהוב, להזדקק, להישען ולהיות מושפעים מבן הזוג שלנו, ובו בזמן להכיר ברגשות, בצרכים ובגבולות שלנו. ראויות היא היכולת להכיר בערך שלנו, ברגשות וברצונות שלנו ולתת להם מקום, גם כשבן הזוג אינו יכול להיענות להם באותו רגע. על היכולת להחזיק גם את עצמנו וגם את האחר בתוך קשר זוגי הרחבתי במאמר איך לשמור על עצמך בזוגיות ולהעמיק את הקשר: המדריך השלם למובחנות בזוגיות.
נחזור לזוג שבו האישה זקוקה לקרבה כשהיא מרגישה מצוקה, ואילו בן הזוג זקוק למרחב כדי להירגע.
כשהוא מתרחק, היא מרגישה נטושה ומנסה להתקרב. כשהיא מתקרבת מתוך פחד, הוא מרגיש מוצף ומתרחק עוד יותר.
ככל שהיא מסוגלת לשאת את הפחד שמתעורר בגופה, מתרחבת האפשרות שלה להכיר בצורך שלה בקרבה ולבטא אותו. ככל שהוא מסוגל לשאת את המתח שמתעורר בו, מתרחבת האפשרות שלו להקשיב לצורך שלה ולהביע גם את הצורך שלו במרחב.
היא יכולה לומר: ״כשאתה מתרחק באמצע ריב, אני מרגישה פחד גדול. חשוב לי לדעת שאנחנו עדיין יחד גם כשאנחנו כועסים.״ הוא יכול להשיב: ״אני רוצה להישאר איתך בקשר, ואני צריך כמה דקות כדי להירגע. אחר כך נוכל להמשיך לדבר.״
שניהם עדיין מרגישים את מה שהם מרגישים. היא זקוקה לקרבה והוא זקוק למרחב. עכשיו הם יכולים להביא את הצרכים שלהם אל הקשר ולחפש דרך שתיתן מקום לשניהם.
היכולת שלנו לתקשר בזמן קונפליקט קשורה גם ליכולת שלנו לשאת את הרגשות שמתעוררים בתוכנו כשאנחנו פוגשים את האדם שאנחנו אוהבים.
כשאני מסוגלת לשאת את האכזבה שלי, אני יכולה לבטא אותה בלי לתקוף. כשאני מסוגלת לשאת את הפחד שלי, אני יכולה לבקש קרבה באופן ישיר. וכשאני מסוגלת לשאת את הכעס של האדם שמולי, אני יכולה להקשיב לו בלי למהר להתגונן.
כשאני עובדת עם זוגות, אני מתעניינת גם בסיפור המשפחתי שכל אחד מהם מביא אל הקשר.
אנחנו מגיעים לזוגיות עם ההיסטוריה האישית שלנו ועם הדרכים שלמדנו לבקש קרבה, להתמודד עם כעס ולהגיב לאכזבה.
ילדה שגדלה בבית שבו הייתה צריכה להיות קשובה כל הזמן למצב הרוח של אמא שלה עשויה להפוך לאישה שמתקשה לשאת את האכזבה של בן זוגה. ילד שלמד שכעס מוביל לשתיקה ממושכת עשוי להפוך לגבר שמרגיש מאוים בכל פעם שבת הזוג שלו כועסת.
אני מתבוננת באפשרויות האלה מתוך סקרנות, יחד עם בני הזוג, ומנסה להבין כיצד החוויות המוקדמות שלהם ממשיכות להשפיע על הקשר הנוכחי.
בקונסטלציה הזוגית אנחנו יכולים לחקור תפקידים, דפוסים ונאמנויות שהתפתחו במשפחות המוצא. דרך העבודה עם מובחנות וראויות אנחנו מפתחים את היכולת להכיר בצרכים שלנו ולהביא אותם אל הקשר. העבודה עם הגוף והרגשות מאפשרת לנו להרחיב את היכולת לשאת את מה שמתעורר בדרך.
החיבור הזה חשוב במיוחד כאשר הקשר הזוגי נושא משקל רגשי גדול בעקבות היעדר תמיכה משפחתית. במאמר למה זוגות בלי עורף משפחתי רבים אחרת אני מרחיבה על האופן שבו היעדר רשת תמיכה משפחתית עשוי להשפיע על תחושת הביטחון בקשר ועל עוצמת הקונפליקטים.
אני רוצה להזמין אתכם להתנסות בתרגול קצר של תשומת לב לגוף ולרגש. כדאי לעשות אותו ברגע רגוע יחסית, עם רגש שנוכח בעוצמה שנוחה לכם.
שבו בנוחות והרגישו את התמיכה של הכיסא ואת המגע של כפות הרגליים ברצפה.
הפנו את תשומת הלב לרגש שמעסיק אתכם כרגע. אולי אתם מרגישים מתח, עצב או דאגה.
שימו לב היכן אתם מרגישים אותו בגוף. אולי בחזה, בבטן, בגרון או בכתפיים.
אפשרו לעצמכם להרגיש את התחושה במידה שנוחה לכם.
עכשיו נסו להרחיב מעט את תשומת הלב.
האם אתם יכולים להרגיש גם את כפות הרגליים?
את התמיכה של הכיסא?
את האוויר שנכנס ויוצא מהגוף?
שימו לב אם משהו משתנה כשאתם מאפשרים לעצמכם להיות מודעים גם לרגש וגם לתחושות נוספות בגוף.
אולי תרגישו מעט יותר מרחב, אולי התחושה תישאר כפי שהייתה.
אין צורך להגיע לתוצאה מסוימת.
אפשר לתרגל את היכולת הזאת בהדרגה, ברגעים שבהם אנחנו מרגישים בטוחים מספיק כדי לפגוש את החוויה הרגשית שלנו.
אם התרגול מעורר חרדה, הצפה או תחושת ניתוק, אפשר לעצור ולהפנות את תשומת הלב לסביבה.
עבור אנשים המתמודדים עם טראומה משמעותית, עבודה עם תחושות גוף עשויה לדרוש התאמה וליווי מקצועי.
אחת היכולות החשובות שאנחנו יכולים לפתח בתוך קשר זוגי היא היכולת לשאת רגשות מנוגדים. לאהוב אדם ולכעוס עליו. להרגיש פגועים ולהקשיב גם לכאב שלו. להזדקק לקרבה ולשאת את העובדה שבן הזוג שלנו זקוק כרגע למרחב. להרגיש פחד מנטישה ולהישאר מחוברים לתחושת הערך שלנו. היכולת הזאת מתפתחת בהדרגה. היא דורשת מודעות, התנסות, עבודה עם הגוף ולעיתים גם עיבוד של חוויות מוקדמות.
כשאנחנו מסוגלים לשאת את הרגשות שמתעוררים בנו, מתרחבת האפשרות להביא אותם אל הקשר. אנחנו יכולים לבקש קרבה, לבטא כאב, להציב גבול ולהקשיב לאדם שמולנו. תקשורת זוגית טובה נבנית גם מתוך היכולת להישאר נוכחים כשהשיחה נעשית קשה. יש בה מקום לשני אנשים שמרגישים דברים שונים, זקוקים לדברים שונים ורוצים להמשיך להיפגש.
אני חושבת על הזוגות שמגיעים אליי אחרי עוד ריב שבו כל אחד מהם הרגיש לבד. לא פעם, מאחורי הכעס וההתגוננות, נמצאים שני אנשים שמבקשים דבר דומה מאוד: לדעת שיש להם מקום בלבו של האחר. כשהם מצליחים להכיר ברגשות שלהם ולשאת אותם, הם יכולים להתחיל לראות גם את האדם שמולם. משם נפתחת האפשרות לשיחה אחרת.
בפעם הבאה שבן הזוג שלכם יעורר בכם רגש שקשה לשאת, אני מזמינה אתכם להתבונן: מה מתעורר בי עכשיו, מה אני באמת מבקשת מהאדם שמולי, והאם אני יכולה להישאר מחוברת לעצמי בזמן שאני פונה אליו?
החוברת תעזור לכם לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם ואת החלק שלכם בתוכו.
+
לאנשים ללא עורף משפחתי תומך.
נחשוף איך העדר עורף משפחתי מאתגר ומחשל את הקשר הזוגי, את המחירים הגבוהים שזה גובה מכם ומהקשר שלכם.
הטיפול הזוגי יחזק בכם את תחושת הביטחון והשייכות, כך שתוכלו להיות קרובים בלי לאבד את עצמכם בדרך.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
טיפול פרטני הוא מרחב בטוח בו תגלו מחדש את כוחותיכם, תבנו ביטחון פנימי ותיצרו לעצמכם חיים מלאים ומשמעותיים, בדיוק כמו שאתם חולמים.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
מוזמנ/ת להיכנס למרחב ייחודי: שיחה אינטראקטיבית עם GPTs מיוחד שיצרתי - כלי ראשון מסוגו שמתבונן איתך פנימה בשפה ובתדר הקונסטלציה המערכתית.
אם יש משהו לא פתור בזוגיות, במשפחה או בלב - הצ׳אט יפגוש אותך בעדינות בלי לנסות לתקן, מזמין מבט אחר, איטי מדויק ושקט. אין צורך להבין, רק לראות ולתת לזה לפעול.
מומחית לטיפול זוגי בקשרים ללא עורף משפחתי תומך
מפתחת גישת הקונסטלציה הזוגית: טיפול רגשי-מערכתי שמפגיש את הדינמיקה הזוגית עם הדפוסים המשפחתיים הלא מדוברים, ועם כלים מעשיים שמאפשרים תנועה, חיבור, ויצירת שותפות עמוקה.
נתחיל בשיחת היכרות קצרה,
ללא עלות והתחייבות.
לפעמים, הצעד הקטן הזה – משנה הכל.
המפגשים מתקיימים
אונליין בזום / פרונטלי בטבעון לבחירתכם
