מה אנחנו מביאים ממשפחת המוצא אל הקשר הזוגי?

אני לא קוראת את הלינגר כדי לקבל ממנו רשימת הוראות לחיים, אלא משום שהוא מפנה את המבט אל המקום שממנו אנחנו נכנסים למערכת היחסים.

כשאני פוגשת את בן הזוג שלי, אני מגיעה אליו עם הדרך שבה למדתי להיות בת, עם היחסים שלי עם אמא ועם אבא, עם מה שקיבלתי מהם ועם מה שהיה חסר לי. אני מגיעה גם עם הדרכים שפיתחתי כדי לשמור על קשר, להגן על עצמי, להתמודד עם כעס, לבקש אהבה או להסתדר בלעדיה. בן הזוג שלי מגיע עם מערכת שלמה משלו.

כששני הסיפורים האלה נפגשים, נוצרת מערכת חדשה, הזוגיות שלנו. המערכת החדשה מושפעת ממה שכל אחד מאיתנו מביא איתו, ובאותו זמן היא מייצרת דינמיקה ששייכת כבר לשנינו.

העבודה אינה למחוק את מה שהבאנו איתנו, אלא לזהות אותו וללמוד להבחין בינו לבין האדם שנמצא מולנו עכשיו.

האם אני מגיבה לבן הזוג שלי, או למשהו שמוכר לי מאבא או מאמא?

אחד החיבורים המשמעותיים עבורי בין קונסטלציה משפחתית לטיפול זוגי נמצא בדיוק בנקודה הזאת.

אני יכולה לזהות שבן הזוג שלי מעורר בי תחושה שמוכרת לי מהיחסים עם אבא, בלי להפוך אותו לאבא שלי. אני יכולה להבין שהמרחק שלו פוגש בי פחד ישן, בלי להסיק שכל התרחקות שלו היא נטישה. אני יכולה לזהות שהצורך שלי לטפל בו מוכר לי מהקשר עם אמא, ובאותו זמן לבדוק מה הוא באמת מבקש ממני עכשיו.

ההבחנה הזאת מאפשרת לי להחזיק יחד שני זמנים: את הסיפור שממנו באתי ואת הקשר שאני בונה היום.

זה אחד המקומות שבהם מובחנות וקונסטלציה נפגשות עבורי. אני יכולה להכיר במה שקיבלתי מהמערכת שלי, להרגיש את מה שמתעורר בי ולהישאר נוכחת מספיק כדי לבחור כיצד אני רוצה לפעול מול האדם שאיתי.

גם בן הזוג שלי זכאי לאותה הבחנה. הוא אינו רק הדמות שעליה אני משליכה את העבר שלי, יש לו עולם פנימי משלו, צרכים, גבולות, פחדים והיסטוריה משלו. זוגיות מתחילה להשתנות כאשר אנחנו מצליחים לראות גם את מה שאנחנו מביאים אל המפגש וגם את האדם הממשי שעומד מולנו.

מה קורה כשהיחסים עם אחד ההורים היו קשים?

הזמנה לתת מקום לאבא ולאמא יכולה להיות פשוטה עבור אדם אחד ומורכבת מאוד עבור אדם אחר. יש מי שגדלו עם הורים אוהבים ונוכחים, ויש מי שחוו הזנחה, אלימות, נטישה, התמכרות או קשר שפגע בהם. יש גם אנשים שבחרו להתרחק ממשפחת המוצא שלהם כדי לשמור על עצמם.

הכרה במקום של הורה בסיפור חיי אינה מחייבת אותי להתקרב אליו. אני יכולה להכיר בכך שזה אבי או שזו אמי, ובאותו זמן להכיר במה שהיה חסר, במה שפגע ובגבולות שאני זקוקה להם היום.

מבחינתי זו הבחנה חשובה בקריאה של הלינגר. השייכות שלי למערכת שממנה באתי והבחירות שלי כאישה בוגרת יכולות להתקיים זו לצד זו.

ההבחנה הזאת משמעותית במיוחד עבור אנשים שחיים ללא עורף משפחתי. כשאין משפחה שאפשר להישען עליה, הזוגיות עשויה לקבל משקל גדול מאוד. בן הזוג הוא האדם שבחרתי, הבית שבנינו ומקור מרכזי של שייכות ותמיכה. לצד כל אלה, הוא אינו יכול להפוך בדיעבד להורה שהיה חסר לי או למערכת משפחתית שלמה שתתקן את מה שלא קיבלתי.

היכולת לראות את ההבדל הזה אינה מפחיתה מערכה של הזוגיות, היא מאפשרת לה להיות זוגיות.

איך להבחין בין מה שמגיע מהעבר לבין מה שקורה בזוגיות עכשיו?

לא תמיד אפשר להפריד באופן חד בין העבר להווה, וגם אין צורך לעשות זאת. המטרה היא לפתח יכולת להבחין ביותר משכבה אחת של החוויה.

אם בן הזוג שלי נסגר במהלך ריב ואני מרגישה מיד שהוא עומד לעזוב אותי, אפשר להתעניין בשני הדברים. אני יכולה לבדוק מה קורה בינינו בפועל, ובמקביל לזהות עד כמה הפחד שמתעורר בי מוכר לי ממקומות אחרים בחיי.

אם בת הזוג שלי מבקשת ממני יותר קרבה ואני מרגיש שהיא משתלטת עליי, אני יכול לבדוק אם משהו בדרך שבה היא פונה אליי באמת חוצה את הגבולות שלי, וגם לשאול מה אני מכיר על קרבה, תלות ומרחב מן הבית שבו גדלתי.

מובחנות אינה דורשת מאיתנו להפסיק להרגיש את העבר. היא מאפשרת לנו להרגיש את מה שמתעורר, לזהות את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולבדוק מה נכון ביחס לאדם ולמציאות שנמצאים מולנו עכשיו.

תרגיל קצר: מה ממשפחת המוצא נכנס איתי לקשר?

בחרו מצב שחוזר בזוגיות שלכם ושאפשר להתבונן בו בלי להציף את עצמכם. אין צורך לבחור את המריבה הקשה ביותר, מצב יומיומי קטן יכול ללמד הרבה.

מה קורה לי מול בן או בת הזוג ברגע הזה?
איזה רגש עולה, מה אני מרגישה בגוף ומה הדחף הראשון שלי לעשות?

מה מוכר לי בחוויה הזאת?
האם פגשתי תחושה דומה ביחסים עם אמא, אבא או אדם משמעותי אחר?

מה אני מניחה על בן או בת הזוג ברגע הזה?
מה אני יודעת שקרה בפועל, ומה אני משלימה מתוך הפחד, הציפייה או הניסיון הקודם שלי?

מה בן או בת הזוג עושים בתגובה אליי?
האם הם מתקרבים, נסוגים, מתגוננים, שותקים או מגבירים את הקונפליקט?

מה קורה לי בתגובה אליהם?
נסו לזהות את המעגל שנוצר ביניכם, ולא רק את ההתנהגות של כל אחד בנפרד.

מה שייך לעבר ומה שייך להווה?
אין צורך להפריד ביניהם באופן מושלם. מספיק להתחיל לזהות שיש ביניהם הבדל.

איך אני רוצה לפגוש את בן או בת הזוג שלי עכשיו?
איזו תגובה תבטא את מה שאני מרגישה, תשמור עליי ותאפשר לי לראות גם את האדם שמולי?

הזוגיות שלנו מתחילה הרבה לפני המפגש, והיא נבנית מחדש בהווה

אנחנו מגיעים לזוגיות עם אמא ואבא, עם זיכרונות, עם דרכים שלמדנו להתקרב ולהתרחק ועם תפיסות עמוקות על אהבה, שייכות וביטחון. כל אלה הם חלק מאיתנו, והם אינם חייבים לנהל את הקשר שאנחנו בונים.

הקריאה שלי בהלינגר מזמינה אותי להכיר במקום שממנו באתי, בלי להישאר כבולה אליו, לתת מקום לאמא ולאבא בסיפור שלי, בלי לבקש מבן הזוג להיות אחד מהם, להרגיש את מה שמתעורר בי ולבדוק שוב מי באמת עומד מולי עכשיו.

בתוך זוגיות, ההבחנה הזאת יכולה להיות משמעותית מאוד. אני מגיעה אליך עם הסיפור שלי, אתה מגיע אליי עם הסיפור שלך, ובמפגש בינינו נוצר גם סיפור שלישי, הסיפור הזוגי שאנחנו כותבים יחד.

אנחנו יכולים לזהות מה הבאנו איתנו, לראות את המעגלים שאנחנו יוצרים ולהמשיך לבחור כיצד אנחנו רוצים להיות זה עם זו היום.