איך לשמור על עצמך בזוגיות ולהעמיק את הקשר – המדריך השלם למובחנות בזוגיות

מהי מובחנות בזוגיות?

מובחנות היא היכולת להחזיק תחושת עצמי ברורה בתוך קשר רגשי משמעותי. לדעת מה אני חושבת, מרגישה, רוצה ובוחרת, תוך יכולת לראות את האדם שמולי כאדם נפרד, שגם לו יש עולם פנימי, רצונות ועמדות משלו. מובחנות אינה מבטלת את התלות ההדדית שיש בזוגיות. בני זוג משפיעים זה על זו, זקוקים זה לזו, נפגעים זה מזו ומקבלים החלטות שמשפיעות על חיי שניהם.

המושג Differentiation of Self מזוהה עם עבודתו של הפסיכיאטר מאריי בואן, מפתח תיאוריית המערכות המשפחתיות. The Bowen Center for the Study of the Family מתאר מובחנות כיכולת להחזיק חשיבה ועמדה ברורות גם מול לחץ רגשי, קונפליקט, ביקורת או דחייה, בלי להיכנע אוטומטית ללחץ של האחר ובלי לנסות לכפות עליו להשתנות. בתוך זוגיות, השאלה המעניינת היא מה קורה לעצמי שלי בתוך כל ההשפעה ההדדית הזאת. כשאני מובחנת יותר, אני מסוגלת להקשיב לך, לבדוק את עצמי ואפילו לשנות את דעתי, ועדיין לחוות את ההחלטה כהחלטה שלי.

מובחנות מתגלה תחת לחץ

קל יחסית להחזיק עמדה כשהאדם שמולי מסכים איתי. המבחן נעשה משמעותי יותר כשהעמדה שלי מעוררת בו תגובה. את רוצה יותר זמן ביחד והוא רוצה יותר זמן לעצמו; אתה רוצה להוציא כסף והיא רוצה לחסוך; אחד רוצה יותר קרבה מינית והשני פחות; את רוצה להציב גבול למשפחה המורחבת והוא חושב אחרת. דווקא במקומות שבהם הרצונות שלנו נפגשים ולא מתיישבים זה עם זה, אפשר לראות מה קורה למובחנות שלנו.

הפער בינינו יוצר לחץ. אני יכולה להתחיל לשכנע אותך עד שתראה את הדברים כמוני, לוותר כדי שלא תכעס, להתרחק או להתקשח. אני יכולה גם לתת לרצון שלך משמעות גדולה יותר ממה שנאמר בפועל: אם אתה רוצה משהו אחר ממני, אולי לא אכפת לך ממני מספיק. מובחנות מאפשרת לי לזהות מה קורה לי תחת הלחץ הזה, להישאר מחוברת לעצמי מספיק כדי לבחור את העמדה וההתנהגות שלי, ובו בזמן להישאר במגע עם האדם שמולי.

איך נראית מובחנות נמוכה בזוגיות?

מובחנות אינה תכונה שיש לנו או שאין לנו. לכולנו יש מצבים שבהם קל לנו יותר להחזיק את עצמנו ומצבים שבהם אנחנו נעשים תגובתיים מאוד. כשקשה לי להחזיק את עצמי, התגובה של בן הזוג מתחילה לנהל אותי. אם אתה כועס עליי, אני מיד מרגישה שאני צריכה לתקן משהו; אם את לא מסכימה איתי, אני חייב לגרום לך להבין; אם אתה מתרחק, אני רודפת אחריך כדי להחזיר את הקרבה; ואם את מבקרת אותי, אני עסוק מיד בהתגוננות ובהוכחה שאת טועה.

התגובה יכולה לנוע גם לכיוון ההפוך: להיסגר, להתרחק, להפסיק להקשיב או להחזיק בעמדה באופן נוקשה כדי לצמצם את ההשפעה של האדם שמולי. בשני הכיוונים אני נעשית תגובתית יותר ופחות חופשייה לבחור. במקום לשאול את עצמי מה אני חושבת, מה חשוב לי וכיצד אני רוצה לפעול, אני עסוקה במה שצריך לקרות אצלך כדי שאוכל להירגע. המוקד עובר בהדרגה מהעמדה שלי לניסיון לנהל את התגובה שלך.

מובחנות אינה לעמוד על שלי

קל לטעות ולחשוב שאדם מובחן הוא אדם שיודע מה הוא רוצה ואינו זז מעמדתו. משפטים כמו "ככה אני", "זה הגבול שלי" או "זו הבחירה שלי" יכולים לבטא עמדה ברורה, והם יכולים להיות גם דרך להימנע ממפגש. אדם שמסרב להיות מושפע מבן הזוג אינו בהכרח מובחן יותר. לעיתים הנוקשות עצמה היא תגובה ללחץ שנוצר בקשר.

היכולת להיות מושפעת היא חלק ממובחנות. אני יכולה להקשיב לך ולגלות שלא ראיתי משהו, להשתכנע, להתגמש או לוותר משום שהקשר איתך חשוב לי. השאלה היא מאיזה מקום השתניתי: האם בחנתי את מה שאמרת ובחרתי אחרת, או שהייתי חייבת לשנות את עמדתי כדי להפחית את הלחץ בינינו? גם הישארות בעמדה אינה מעידה כשלעצמה על מובחנות, אם הדרך היחידה שבה אני יכולה לעמוד על שלי היא להפסיק להקשיב לך, להקטין אותך או להתנתק ממך.

מובחנות ואחריות

אחד המקומות החשובים בעיניי בהבנת מובחנות הוא האחריות. אם אמרתי "כן" כשבעצם רציתי לומר "לא", ייתכן ששילמתי מחיר אמיתי על הוויתור שלי. לצד הכאב חשוב שאוכל לראות שגם אני הייתי שותפה ליצירת המצב. בן הזוג אינו יכול להיות אחראי ל"לא" שלא אמרתי.

אותה עמדה נדרשת ממני כשאני פוגעת. העובדה שהייתה לי זכות לבחור אינה פוטרת אותי מלראות כיצד פעלתי ומה הייתה ההשפעה של הפעולה שלי על האדם שאיתי. אני יכולה לשאול את עצמי אם הייתי ישרה, אם התנהלתי בכבוד ואם יש משהו בהתנהגות שלי שאני רוצה לתקן. מובחנות מאפשרת לי לקחת אחריות בלי להפוך כל טעות להוכחה שמשהו בי פגום, ולהכיר בכאב של בן הזוג בלי לקחת אחריות על כל מה שהוא מרגיש.

במקום להיתקע בשאלה מי אשם, אני יכולה לשאול: מה מתוך מה שקורה בינינו שייך לי? ההבחנה הזאת מחזירה אליי את החלק שעליו יש לי השפעה, בלי לקחת מבן הזוג את האחריות על החלק שלו. הרחבתי על ההבחנה בין מה ששייך לי, מה ששייך לבן הזוג ומה שקורה בתוך המערכת הזוגית במאמר "סדרי האהבה: אתם אוהבים זה את זו. אז למה כל כך קשה לכם יחד?".

מובחנות וראויות

קשה להחזיק את עצמי כשהערך שלי תלוי באופן שבו בן הזוג רואה אותי. אם כדי לדעת שאני בת זוג טובה אני זקוקה לכך שתהיה מרוצה ממני, האכזבה שלך אינה נשארת רק אכזבה. היא עלולה להפוך לאיום על האופן שבו אני תופסת את עצמי. אז אני מסבירה, מתגוננת, תוקפת בחזרה או מוותרת במהירות, וחלק מהמאבק בינינו כבר אינו על הנושא שעליו אנחנו מדברים.

ככל שהערך שלי מוחזק יותר בתוכי, מתפנה בי יותר מקום לבדוק את עצמי. אני יכולה לגלות שטעיתי בלי להפוך לטעות, לשמוע את הטענה שלך ברצינות ולהגיע גם למסקנה שאינני מסכימה איתה. ראויות אינה פוטרת אותי מאחריות; היא מאפשרת לי לקחת אחריות בלי שהערך שלי יהיה תלוי בתוצאה של השיחה. על הקשר שבין ערך פנימי לבין היכולת להישאר נוכחים בתוך מערכת יחסים הרחבתי גם בעמוד "ראויות".

לשאת את האכזבה של בן הזוג

נניח שאת רוצה לנסוע לסוף שבוע עם חברות ובן הזוג שלך מאוכזב. אם קשה לך לשאת את האכזבה שלו, את עשויה לוותר מיד. את יכולה גם לנוע לקצה השני ולהחליט שהרגשות שלו הם עניינו בלבד. מובחנות מאפשרת לך להישאר מולו, להקשיב למה שחשוב לו, לתת לדברים שלו להשפיע עלייך ולבדוק את עצמך.

אולי תחליטי לנסוע ואולי תחליטי להישאר. אי אפשר לקבוע את רמת המובחנות שלך לפי ההחלטה שקיבלת. השאלה היא איך קיבלת אותה. האם פעלת מתוך העמדה שלך לאחר שפגשת גם את העמדה שלו, או שהיית זקוקה לכך שהוא ירגיש אחרת כדי שתוכלי לבחור? האפשרות שבן הזוג יישאר מאוכזב היא חלק מהנפרדות בזוגיות, משום שכששני אנשים נפרדים חיים יחד, כל אחד מהם יפגוש גם בחירות של האחר שלא היה בוחר בעצמו.

על הציפייה שבן הזוג יספק את מה שחסר לנו ועל המשמעות שאנחנו נותנים לאכזבה ממנו כתבתי כאן.

לשאת חוסר הסכמה

קושי במובחנות מופיע גם בצורך לקבל הסכמה. אני מסבירה שוב, מוסיפה עוד דוגמה, מנסחת בדרך אחרת. אולי אם תבין אותי באמת, תראה שאני צודקת. מתחת למאמץ הזה יכולה להיות משאלה שהפער בינינו ייעלם.

אדם מובחן יכול לרצות מאוד שבן הזוג יסכים איתו, ובאותו זמן לפגוש את האפשרות שזה לא יקרה. "אני מבינה איך אתה רואה את זה. אני רואה את זה אחרת." המשפט הזה דורש ממני לוותר על הניסיון לשלוט במה שאתה חושב, בלי לוותר על מה שאני חושבת. הרחבתי על ההבחנה הזאת במאמר על תקשורת זוגית: גם כאשר בני זוג מבינים היטב זה את זו, ההבנה אינה מבטיחה הסכמה.