תלות רגשית בזוגיות: איך להישאר אני גם כשאני זקוקה לך

תלות היא חלק מזוגיות

קשר קרוב יוצר תלות הדדית. דעתו של בן הזוג חשובה לי, המרחק שלו יכול להכאיב לי וכשקשה לי אני רוצה להישען עליו. אני רוצה לדעת שאני אהובה ורצויה בעיניו. כל אלה שייכים לאינטימיות.

ההבחנה נעשית ברורה יותר כשהאדם שאני אוהבת אינו נותן לי את מה שאני רוצה ממנו. הוא אינו פנוי, אינו מסכים איתי, רוצה מרחק, כועס או מחזיק בעמדה אחרת. שם מתברר כמה מקום יש בקשר לשני אנשים נפרדים.

אני יכולה לרצות בקרבתך ולהתאכזב כשאינך פנוי אליי. אני יכולה להיות מושפעת מהכעס שלך ועדיין להחזיק בדעה אחרת. אני יכולה לבקש ממך הרגעה בלי להפוך את ההרגעה שלי לאחריות שלך.

המתח בין קרבה לבין נפרדות נמצא גם במחקר על יחסים קרובים. במחקר ששילב בין תיאוריית ההכוונה העצמית לבין תיאוריית המערכות המשפחתיות נמצא שהשילוב בין תחושת קרבה לבין אוטונומיה קשור לדרכי תגובה בונות יותר בתוך מערכת היחסים. החוקרים מצביעים על החשיבות של שמירת תחושת העצמי לצד החיבור לבן או בת הזוג. לקריאת המחקר על אוטונומיה וקרבה ביחסים.

מובחנות מאפשרת את התנועה הזאת: להיות בקשר עמוק, להזדקק ולהישען, בלי לאבד את הקשר שלי עם עצמי.

כשהשקט שלי תלוי במה שקורה אצלך

תלות רגשית מתגלה היטב ברגעים של חוסר ודאות. בן הזוג שותק ואת חייבת לדעת למה. הוא רוצה זמן לעצמו ואת מרגישה צורך להחזיר מיד את הקרבה. הוא כועס ואת מתקשה לנוח עד שהכעס יחלוף. הוא אינו מסכים איתך ואת מסבירה את עצמך שוב ושוב בתקווה שתצליחי לגרום לו לראות את הדברים כמוך.

הקשב עובר בהדרגה החוצה: מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, האם הוא עדיין קרוב, האם הוא מרוצה ממני, האם אנחנו בסדר. התגובה שלו הופכת למדד שדרכו אני בודקת את עצמי.

הדפוס הזה יכול להופיע גם בתוך קשר שאינו פוגעני. אם לצד התלות את מזהה פחד מתמשך, שליטה, השפלה, ערעור על תפיסת המציאות שלך או צמצום הולך וגדל של החיים שלך, כדאי להתבונן בדפוס היחסים הרחב יותר. במאמר 7 סימני אזהרה לזוגיות רעילה: איך לזהות שאת מתחילה לאבד את עצמך בקשר הרחבתי על ההבחנה הזאת.

אני רוצה שתירגע כדי שאני אוכל להירגע

כשהכעס שלך קשה לי לשאת, אני יכולה למצוא את עצמי מסבירה שוב, מתנצלת, מתקרבת כשאתה מבקש מרחק או מוותרת על משהו שהיה חשוב לי. לצד הרצון האמיתי בתיקון ובקרבה יכולה לפעול בקשה נוספת: שתפסיק להרגיש את מה שאתה מרגיש, כדי שאני אוכל לחזור להרגיש בטוחה.

אם פגעתי בך, יש לי אחריות להתבונן בהתנהגות שלי, להקשיב להשפעה שלה עליך ולתקן כשנדרש תיקון. האחריות שלי אינה מעניקה לי שליטה על השאלה אם תכעס, תיעלב או תתאכזב ממני.

אני יכולה להיות ראויה גם כשאתה מאוכזב ממני. ראויות אינה אומרת שההתנהגות שלי תמיד ראויה. אני יכולה לטעות ולקחת אחריות על הטעות, בלי שהערך שלי כאדם ייקבע מחדש על פי התגובה שלך אליי.

תלות רגשית היא גם דינמיקה זוגית

קל לזהות אדם אחד כ"תלותי", בעוד שהמציאות הזוגית מורכבת יותר. אחד מבני הזוג חושש מהמרחק ומנסה להתקרב, השני מרגיש את הלחץ ומתרחק. המרחק מגביר את החרדה ולכן הראשון מחפש עוד קרבה, וככל שהוא מתקרב השני מרגיש פחות מרחב ונסוג עוד יותר.

בתוך המעגל הזה כל אחד רואה היטב את ההתנהגות של האחר. "אני רודפת אחריך כי אתה כל הזמן מתרחק", אומרת האחת. "אני מתרחק כי את לא נותנת לי לנשום", אומר האחר. שני המשפטים יכולים לתאר חוויה אמיתית, ושניהם משאירים את האחר אחראי לצעד הבא שלי.

מובחנות מזמינה כל אחד לזהות גם את התנועה שלו בתוך המעגל. אני יכולה לראות שאתה מתרחק ולבדוק מה קורה לי כשאני רודפת אחריך. אתה יכול להרגיש את הלחץ שלי ולבדוק מה קורה לך כשאתה נסגר. התגובה של האחר משפיעה עליי, והאחריות לאופן שבו אני פועלת בתוכה נשארת שלי.

גם להיות "הצד החזק" יכול להפוך לתפקיד

במערכות יחסים מסוימות אחד מבני הזוג נעשה הכתובת כמעט לכל החלטה. "מה אתה חושב שכדאי לי לעשות?" "זה בסדר שאקנה את זה?" "את חושבת שהגבתי נכון?" מי שנמצא בצד השני יכול להרגיש נחוץ ומשמעותי. הוא יודע, מייעץ, מחליט ומרגיע.

עם הזמן אותה עמדה יכולה להפוך למעמסה. האדם שהיה רגיל להיות הכתובת מתחיל לומר: "אני צריך להחליט הכול" או "נמאס לי להיות אחראי על איך שהיא מרגישה." אם במשך שנים הייתי האדם שיודע, מחזיק ומרגיע, השינוי של בן הזוג יכול לערער גם את המקום שלי.

כשהאחד מתחיל לסמוך יותר על עצמו, לקבל החלטות ולשאת יותר מהחוויה הרגשית שלו, משהו משתנה גם עבור השני. שינוי בתלות הרגשית משנה את הדינמיקה שנוצרה בין שני בני הזוג.

מה למדתי על אהבה ושייכות?

אנחנו מגיעים לזוגיות עם ניסיון קודם בקשר. מי שלמדה בילדות לקרוא היטב את מצב הרוח של המבוגרים סביבה עשויה לזהות במהירות שינוי קטן בטון של בן הזוג. מי שחוותה קונפליקט כאיום על השייכות עשויה למהר לפייס. במשפחה אחרת דווקא התרחקות הייתה הדרך להתמודד עם מתח.

אלה אפשרויות להתבוננות, ולא הסבר אוטומטי לתלות רגשית. מנקודת מבט מערכתית אפשר לבדוק איזו צורה הייתה לקרבה במשפחה שממנה באתי: כמה נפרדות התאפשרה בה, מה קרה כשמישהו רצה משהו אחר, איך הגיבו לכעס ולמרחק ומי דאג לרגשות של מי.

העבר יכול לעזור לי להבין מדוע תנועה מסוימת נעשתה מוכרת. בהווה אני יכולה לראות כיצד אני משתתפת בה ומה היא גובה ממני.

כשהזוגיות היא גם העורף המשפחתי שלי

עבור מי שאין לה משפחת מוצא תומכת, הזוגיות יכולה לשאת משקל גדול במיוחד. בן הזוג הוא האדם שאיתו אני חולקת את היומיום, ובמקרים רבים גם מי שנמצא איתי בחגים, מי שמגיע כשאני חולה, מי שמכיר את ההיסטוריה שלי ומי שאני מתקשרת אליו כשקורה משהו.

אובדן של קשר כזה עלול לגעת בהרבה יותר מפרידה מאדם אהוב. הוא יכול לגעת גם בשייכות, בבית ובשאלה מי יהיה שם בשבילי. המציאות הזאת ראויה להכרה ואינה מעידה בפני עצמה על תלות רגשית.

כתבתי על העומס המיוחד שהזוגיות יכולה לשאת במצב כזה במאמר בן הזוג שלי לא יכול להיות המשפחה שלא הייתה לי. ככל שהזוגיות היא העורף המרכזי שלי, יש ערך לבניית עולם שיש בו עוד קשרים ומקומות של שייכות: חברות, קהילה, עבודה, טיפול, תחומי עניין ואנשים שמכירים אותי גם מחוץ לזהות הזוגית שלי.

כך הזוגיות יכולה להישאר מקום מרכזי של אהבה ושייכות בלי לשאת לבדה את כל משקל השייכות שלי.

השינוי מתחיל לפני הפעולה

אפשר להחליט לשלוח פחות הודעות, להתייעץ פחות או לעשות יותר דברים לבד. הצעדים האלה יכולים לעזור, ובכל זאת העבודה המעניינת מתרחשת רגע קודם: שלחתי הודעה והוא לא ענה, אני רואה את המסך, משהו מתכווץ, עולה מחשבה והיד כבר רוצה לשלוח הודעה נוספת.

אולי אני מפחדת שהוא מתרחק. אולי קשה לי לא לדעת. אולי אני זקוקה לאישור שאנחנו בסדר. אם אצליח להישאר לרגע עם מה שקורה בתוכי, נוצר מרווח קטן בין החוויה לבין הפעולה.

מחקר בתחום Relationship Mindfulness בחן קשיבות בתוך מערכת יחסים לצד דפוסי התקשרות והתנהגויות זוגיות. הממצאים אינם אחידים בכל המדדים, והמחקר אינו בוחן את התרגיל שלפנייך, אך הוא מציע בסיס מעניין להתבוננות בתפקיד של קשיבות בתוך האינטראקציה הזוגית. לקריאת המחקר על Relationship Mindfulness.