לקבל את ההורים בלי לוותר על עצמי

אני חוזרת למילים האלה של הלינגר וחושבת על המרחק שבין לקבל את הוריי כפי שהם לבין לוותר על עצמי מולם. בעיניי, אלה שתי תנועות שיכולות להתקיים יחד. אני יכולה לתת להוריי את מקומם כהוריי, ולהשאיר בידי את האחריות על המרחק, הגבולות והקשר שמתאימים לי היום.

עבורי, קבלת ההורים פירושה להכיר בכך שאלה ההורים שלי ושדרכם קיבלתי את חיי. בתוך ההכרה הזאת אני ממשיכה להקשיב לעצמי ולבחור את צורת הקשר שנכונה עבורי היום. זו יכולה להיות קרבה, מרחק, גבולות ברורים, ולעיתים גם חיים שבהם הקשר מצומצם מאוד או אינו מתקיים.

גם המקום שקיבלתי בתוך המשפחה אינו חייב להפוך לזהות שלי. ילד או ילדה יכולים לגדול כשהם מזוהים עם תפקיד מסוים: המורדת, הבעייתית, הרגישה מדי, זו שקשה להסתדר איתה. כתבתי על התנועה הזאת בהרחבה במאמר על הכבשה השחורה והשעיר לעזאזל במשפחה.

אני יכולה להכיר במקום שהיה לי בתוך המשפחה ולבדוק מה ממנו אני עדיין נושאת איתי היום. ההורים שלי נשארים ההורים שלי, ואני יכולה להמשיך לגלות מי אני מעבר לתפקיד שהיה לי מולם.

לקחת את החיים ולהמשיך מהם

בעיניי, זה אחד החלקים המאתגרים בדברים של הלינגר. כשאני לוקחת את החיים שקיבלתי, אני מכירה גם במה שהיה בהם וגם במה שהיה חסר. הכאב נשאר חלק מהסיפור שלי, הגבולות שלי יכולים להישאר ברורים, והחיים ממשיכים להיות שלי.

העבר נמצא בסיפור שלי, בזיכרונות שלי ובאופן שבו למדתי להיות בקשר. בבגרות אני יכולה להתבונן בהשפעה שלו ולבחור כיצד אני רוצה לחיות ולהיות בקשר היום.

כשהחסר ממשפחת המוצא מגיע איתנו לזוגיות

אנחנו מגיעים לזוגיות עם מה שלמדנו על אהבה, שייכות, ביטחון, קרבה, נטישה, הישענות והיכולת לבקש. גם הכמיהה למה שלא קיבלנו יכולה להגיע איתנו.

אני יכולה לרצות שבן הזוג יראה אותי כפי שלא ראו אותי. שיישאר במקום שבו אחרים התרחקו. שייתן לי ביטחון במקום שבו הכרתי חוסר יציבות. אלה כמיהות אנושיות עמוקות, וחלקן בהחלט יכולות לקבל מענה בתוך קשר אוהב.

לצד כל מה שזוגיות יכולה לתת, יש דברים ששייכים לסיפור שקדם לה. בן הזוג שלי פוגש אותי בהווה. הוא יכול לאהוב אותי, לראות אותי, להיות עבורי משענת ולבנות איתי בית. העבר שממנו הגעתי נשאר חלק מהסיפור שלי.

כתבתי על ההבחנה הזאת בהרחבה במאמר בן הזוג שלי לא יכול להיות המשפחה שלא הייתה לי. בעיניי, היא משמעותית במיוחד עבור מי שחיים בלי עורף משפחתי תומך, משום שהזוגיות עלולה להפוך למקום שנדרש לשאת כמעט לבדו את הצורך בשייכות, בביטחון ובבית.

מעניין אותי לבדוק בתוך הקשר הזוגי מה אני מבקשת מבן הזוג שלי היום, ומה מתוך הבקשה הזאת נוגע גם למה שהיה חסר לי הרבה לפני שפגשתי אותו.

ההורים נשארים ההורים, ואני ממשיכה אל החיים שלי

אני חוזרת לטקסט הזה של הלינגר בגלל הפשטות שיש בתנועה שהוא מציע. ההורים נשארים ההורים. אני נשארת הבת שלהם גם כאשר בחרתי במרחק, הצבתי גבול או כאשר הקשר בינינו אינו מתקיים.

אני יכולה לתת להם את מקומם בסיפור שממנו באתי, ולהחזיק את המקום שלי בחיים שאני בונה עכשיו.

אני יכולה לראות את מה שקיבלתי ואת מה שהיה חסר. לראות אותם כפי שהם ולראות את עצמי כפי שאני. לבדוק מה אני רוצה לקחת איתי הלאה ומה אני כבר לא רוצה להמשיך לשאת.

אלה ההורים שלי. אלה החיים שקיבלתי דרכם. עכשיו אני בוחרת מה לעשות עם החיים האלה.