זוגיות בין תרבותית: איך בונים בית משותף כשבאים מתרבויות שונות?

נישואים בין עדות, דתות ותרבויות יכולים לחבר בין שני עולמות. השפה האחרת, האוכל, המנהגים, המשפחה והדרך שבה מסתכלים על החיים יכולים להיות חלק ממה שמשך אותנו זה לזו בתחילת הקשר.

כשבונים חיים משותפים, ההבדלים האלה נכנסים גם להחלטות היומיומיות. באיזו שפה נדבר בבית, איפה נחגוג את החגים, עד כמה ההורים יהיו מעורבים בחיים שלנו, איך נחנך את הילדים ואילו מסורות נעביר להם. מה שהיה בתחילת הקשר חלק מהשוני בינינו הופך לחלק מהבית שאנחנו צריכים לבנות יחד.

זוגיות בין תרבותית יכולה להתקיים בין בני עדות שונות, בין בני דתות שונות, בין דתייה לחילוני, בין עולה חדשה לישראלי ותיק, בין ישראלית למי שגדל במדינה אחרת ובין שני אנשים שגדלו בקהילות בעלות מסורות וערכים שונים.

הבדל תרבותי יכול לחיות היטב בתוך זוגיות. הקושי גדל כשהוא מקבל משמעות של אהבה, כבוד, נאמנות או שייכות. אז עולה שאלה עמוקה יותר: האם אנחנו יכולים ליצור בית משותף שיש בו מקום אמיתי לשתי התרבויות שמהן באנו?

ניווט במאמר

נישואים בין עדות, דתות ותרבויות מפגישים שתי מערכות של משמעות

תרבות נמצאת באוכל, בשפה ובחגים, וגם בדרך שבה אנחנו מבינים משפחה, זוגיות, הורות, מחויבות, פרטיות, כסף, כבוד וסמכות. הרבה מהמשמעויות האלה נלמדו עוד לפני שפגשנו את האדם שאיתו בחרנו לחיות.

אצל אחד מבני הזוג, קשר קרוב עם ההורים יכול לכלול שיחות יומיומיות והתייעצות בהחלטות חשובות. אצל האחר, עצמאות מההורים היא חלק מהאופן שבו הוא מבין זוגיות בוגרת. בתרבות אחת תמיכה כלכלית בהורים ובאחים יכולה להיתפס כחלק מהמחויבות המשפחתית. באחרת, החלטה כזאת נתפסת קודם כול כהחלטה זוגית.

כך שני בני הזוג יכולים להסתכל על אותה התנהגות ולראות משהו אחר לגמרי. אחד רואה קרבה, האחר רואה התערבות. אחת רואה מחויבות למשפחה, האחר רואה קושי להציב גבול.

הפער נמצא במה שאנחנו עושים וגם במשמעות שאנחנו נותנים למה שנעשה.

כשהוויכוח על החג הוא גם ויכוח על שייכות

נניח שאחד מבני הזוג גדל במשפחה שבה כל חג נחגג עם המשפחה המורחבת. מבחינתו, היעדרות מארוחת החג יכולה להיות קשורה להתרחקות מההורים, מהאחים, מהמסורת ומתחושת השייכות שלו. בת הזוג שלו רוצה להתחיל לחגוג חלק מהחגים בבית, עם הילדים שלהם, וליצור מסורות ששייכות למשפחה שהם הקימו.

אפשר לחלק את לוח השנה בין שתי המשפחות ועדיין להישאר עם הקושי שמתחת לחלוקה. עבורו, הבחירה להישאר בבית יכולה להרגיש כמו התרחקות ממשפחתו. עבורה, עוד חג אצל הוריו יכול לעורר תחושה שהמשפחה שהם הקימו עדיין לא קיבלה מקום משל עצמה.

בנישואים בין דתות נוספת לחג שכבה של זהות דתית ותרבותית. הבחירה אילו חגים יצוינו בבית ואיך יצוינו נוגעת גם בשאלה מה מכל אחת מהמסורות ימשיך אל הדור הבא.

שני אנשים יכולים לדבר על אותו חג ולמעשה לדבר על שתי חוויות שונות מאוד של בית ושייכות. ההבנה הזאת משנה את השיחה עוד לפני שנמצאה החלטה מעשית.

אותה התנהגות יכולה לקבל משמעות אחרת בכל תרבות

במשפחה אחת, הורה שמגיע ללא הודעה מוקדמת יכול לבטא קרבה: "אנחנו משפחה. אצלנו לא צריך הזמנה." בן הזוג שגדל בתוך תרבות אחרת יכול לחוות בדיוק את אותה התנהגות כחציית גבול: "זה הבית שלנו. אני רוצה שיתקשרו לפני שמגיעים."

גם התייעצות עם ההורים יכולה לקבל שתי משמעויות שונות. אדם שגדל בתרבות שבה ילדים בוגרים משתפים את הוריהם בהחלטות משמעותיות עשוי לראות בכך כבוד וקשר. בת הזוג שלו יכולה לחוות את אותה התייעצות כהכנסה של ההורים לתוך החלטה ששייכת לזוג.

החוויה של כל אחד מבני הזוג ראויה להתייחסות. הפרשנות שלנו לגבי כוונותיו או אופיו של האדם שמולנו דורשת בדיקה נוספת. אני יכולה לחוות את המשפחה שלך כפולשנית בלי לקבוע שאין לך גבולות, ואתה יכול לחוות את הצורך שלי בפרטיות כריחוק בלי להסיק שאני דוחה את משפחתך.

ההבחנה בין החוויה שלי לבין מה שאני קובעת עליך מאפשרת לנו לדבר על הפער בלי להפוך אותו להגדרה של האדם שאיתי.

איזו תרבות הפכה לברירת המחדל בבית שלנו?

בזוגיות בין תרבותית כדאי לבדוק גם איזו תרבות קיבלה יותר מקום בתוך החיים המשותפים. השאלה בולטת במיוחד כשאחד מבני הזוג הוא עולה חדש והשני גדל בישראל, או כשאחד מהם עבר מדינה כדי לבנות את החיים המשותפים.

השפה של אחד מבני הזוג יכולה להיות השפה שמדברים מחוץ לבית. המשפחה שלו יכולה לגור קרוב יותר. החגים שלו מופיעים בלוח השנה הרשמי, והוא מכיר את הקודים החברתיים ואת המערכות שבהן המשפחה חיה. התרבות שלו מקבלת נוכחות גם בלי שהוא צריך לפעול כדי לשמר אותה.

בן הזוג האחר עשוי להשקיע יותר כדי שהתרבות שממנה בא תישאר נוכחת בבית. הוא מלמד את הילדים שפה נוספת, שומר על קשר עם משפחה רחוקה, מציין חג שאינו חלק מהמרחב הציבורי ומעביר לילדים מנהגים וסיפורים שהם אינם פוגשים באופן טבעי בסביבה.

המצב הזה אינו מעיד בהכרח שמישהו פעל שלא כשורה. הוא מזמין לבדוק אם שנינו יכולים לזהות את עצמנו בבית המשותף, וכמה התאמה נדרשת מכל אחד מאיתנו כדי להשתייך אליו.

שתי משפחות ושתי תרבויות נפגשות בתוך הזוגיות

דרך הקונסטלציה המשפחתית אני מסתכלת על זוגיות גם כמפגש בין שתי מערכות. כל אחד מבני הזוג מגיע עם משפחה, היסטוריה, שפה, מנהגים ודרכים שלמד לזהות כבית. בזוגיות בין תרבותית ההבדל בין המערכות נעשה לעיתים גלוי במיוחד.

ההתבוננות המערכתית מזכירה לנו שהחיים של כל אחד מבני הזוג התחילו הרבה לפני ההיכרות ביניהם. כשאני פוגשת את התרבות שלך, אני פוגשת גם משהו שקדם לי ושקשור לאנשים שמהם באת. ההכרה בכך אינה מחייבת אותי לאמץ את התרבות שלך או להסכים עם כל מה שמקובל בה.

אפשר לתת מקום לשתי המערכות ובאותו זמן לבחור כיצד אנחנו רוצים לחיות היום. אני יכולה להכיר במשפחה ובתרבות שמהן באתי, לקחת איתי את מה שאני רוצה להמשיך ולבחור אחרת במקומות שאינם מתאימים לחיי. גם אתה יכול לעשות זאת מול התרבות שממנה באת.

מתוך ההכרה בשני המקומות שמהם באנו, אנחנו יכולים להפנות את המבט אל המשפחה שאנחנו יוצרים עכשיו.

כשהתרבות שלי הופכת למדד שלפיו אני שופטת אותך

הפער נעשה פוגעני יותר כשהדרך שבה גדלתי הופכת למדד שלפיו אני מעריכה את האדם שאיתי.

  • "המשפחה שלך מתערבת בכל דבר."
  • "אתם פשוט קרים."
  • "אצלכם אין גבולות."
  • "איך אפשר לגדל ילדים בלי המסורת הזאת?"

המשפטים האלה הופכים הבדל תרבותי להגדרה של האדם או המשפחה שמולי. הדרך שלי מקבלת מעמד של דרך טבעית ונכונה יותר, והדרך שלך נבחנת ביחס אליה.

הנטייה הזאת יכולה להתחזק כשהתרבות שלי היא התרבות הדומיננטית במקום שבו אנחנו חיים. מה שמקובל סביבי אינו דורש ממני הסבר. בן הזוג שמביא איתו שפה, מנהג או תפיסה אחרת עלול למצוא את עצמו מסביר שוב ושוב מדוע משפחתו נוהגת כפי שהיא נוהגת.

היכולת להחזיק בעמדה שלי ובאותו זמן לראות את האדם שמולי כאדם שלם היא חלק מהמובחנות בתוך קשר. על היכולת להישאר אני בתוך הקשר הרחבתי במדריך השלם למובחנות בזוגיות. במאמר הזה השאלה ממוקדת בפער התרבותי: האם אני יכולה לתת לתרבות שלך מקום בלי שהיא תצטרך להפוך לתרבות שלי?

כשהפער התרבותי מגיע לילדים

הורות הופכת חלק מהשאלות התרבותיות להחלטות ממשיות. בני זוג צריכים לבחור באיזו שפה ידברו עם הילדים, אילו חגים יציינו, איזה קשר יהיה לילדים עם דת ומסורת, אילו טקסים יקיימו ומה ירצו להעביר לדור הבא.

בנישואים בין דתות או בין תרבויות שונות מאוד, החלטה שנראית לאחד מבני הזוג חינוכית או מעשית יכולה לגעת אצל האחר בשאלה אם הילדים יישאו איתם חלק מהזהות שלו. הרצון ללמד את הילדים שפת אם, למשל, יכול להיות קשור ליכולת שלהם לדבר עם סבא וסבתא, להכיר סיפורים משפחתיים ולהחזיק קשר ישיר עם התרבות שממנה הגיע אחד מהוריהם.

לכן כדאי להבין מה הבחירה מחזיקה עבור כל אחד מבני הזוג לפני שמנסים להגיע להסכמה. "חשוב לי שהילדים ידברו את השפה שלי" מקבל משמעות אחרת כשאפשר להוסיף: "חשוב לי שהם יוכלו לדבר עם אמא שלי ולהרגיש שגם המקום שממנו באתי שייך להם."

הבנת המשמעות אינה מבטיחה ששנינו נרצה אותו דבר. היא מאפשרת לקבל החלטה מתוך היכרות עמוקה יותר עם מה שכל אחד מאיתנו מבקש לשמור.

ליצור תרבות זוגית ששייכת לשנינו

ג'ון וג'ולי גוטמן משתמשים במושג משמעות משותפת לתיאור העולם שבני זוג יוצרים באמצעות ערכים, טקסים, תפקידים, מטרות וסמלים שמקבלים משמעות בתוך הקשר. בזוגיות בין תרבותית הרעיון הזה מאפשר לעבור מהשאלה איך נהגו בכל אחת מהמשפחות לשאלה איך אנחנו רוצים לחיות בבית שלנו.

תרבות זוגית משותפת יכולה לכלול מסורות משני הבתים, בחירות שמגיעות בעיקר מאחת המשפחות ומנהגים חדשים שנוצרו בתוך הקשר. בני זוג מדתות שונות יכולים לבחור כיצד יציינו חגים משתי המסורות. זוג שבו אחד מבני הזוג עלה לישראל יכול לבחור ששתי השפות יהיו חלק מחיי הילדים.

השיתוף אינו נמדד בחלוקה שווה של כל מנהג. יש נושאים שבהם הדרך המשותפת תהיה קרובה יותר לתרבות של אחד מבני הזוג, ובנושאים אחרים לתרבות של האחר. מה שחשוב הוא שהבחירות האלה יהיו גלויות וששני בני הזוג יוכלו לזהות את עצמם בתוך הבית שהם יוצרים.

עם הזמן, הבחירות האלה הופכות לתרבות של המשפחה החדשה.

חלק מהפערים יכולים להישאר בינינו

גם אחרי שנים של חיים משותפים, בני זוג יכולים להרגיש אחרת כלפי משפחה, מסורת, דת או קהילה. אחד יכול להישאר מחובר יותר למסורת, האחר יכול להזדקק ליותר מרחק מהמשפחה המורחבת, וכל אחד מהם יכול להמשיך להחזיק חלקים מהזהות שאיתה הגיע לקשר.

חלק מהפערים דורשים החלטה משותפת מפני שהם משפיעים על החיים של שנינו. אחרים יכולים להישאר שונים. היכולת להבחין ביניהם חשובה יותר מהניסיון להגיע להסכמה בכל נושא.

על היכולת להישאר קרובים גם כשאנחנו רוצים דברים שונים הרחבתי במאמר פערים בזוגיות: למה זוגות שאוהבים מאוד מתחילים להרגיש לבד זה לצד זו?. בזוגיות בין תרבותית נוספת לשונות שכבה של זהות ושייכות, ולכן חלק מהבחירות נוגעות גם לקשר של כל אחד מאיתנו עם התרבות שממנה בא.

הבית המשותף נבנה מתוך הבחירות שאנחנו צריכים לקבל יחד ומתוך היכולת להשאיר מקום גם להבדלים שאינם זקוקים לפתרון.

תרגיל קונסטלציה זוגי: לתת מקום לשתי התרבויות

זהו תרגיל ברוח הקונסטלציה המשפחתית. הוא נועד לאפשר לכל אחד מכם לראות את המקום שממנו האחר הגיע לפני שאתם פונים אל ההחלטות המעשיות.

הניחו שני דפים על הרצפה במרחק של כמה צעדים זה מזה. על דף אחד כתבו "המשפחה והתרבות שממנה באתי". על הדף השני כתבו "המשפחה והתרבות שממנה באת".

כל אחד יעמוד תחילה על הדף שמייצג את התרבות שלו. הישארו שם לרגע ושימו לב לכפות הרגליים, לנשימה ולמה שקורה בגוף כשאתם עומדים במקום הזה. הביטו בבן או בת הזוג ואמרו, כל אחד בתורו:

  • "זה המקום שממנו באתי."
  • "יש דברים שקיבלתי כאן שחשובים לי גם היום."
  • "אני לוקח/ת איתי את מה שאני רוצה להביא לחיים שלנו."

לאחר ששניכם אמרתם את המשפטים, רדו מהדפים ועמדו זה מול זו, כך ששני הדפים נמצאים מאחוריכם. הביטו לרגע אל הדף שמאחורי בן או בת הזוג, ואז חזרו להביט זה בזו.

אמרו, כל אחד בתורו:

  • "אני רואה את המקום שממנו באת."
  • "הוא היה בחייך לפניי."
  • "אני מכבד/ת את מה שחשוב לך בו."
  • "אני לא צריך/ה להיות כמוך כדי לתת לו מקום."

לבסוף התקרבו צעד אחד זה אל זו, אם המרחק הזה נוח לשניכם, ואמרו:

  • "אני בא/ה מהעולם שלי, ואת/ה מהעולם שלך."
  • "עכשיו אנחנו בונים יחד את הבית שלנו."

הישארו עוד רגע בלי לדבר ושימו לב למה שקורה בגוף ובמרחק ביניכם. אחר כך שאלו זה את זו:

מה מהתרבות שממנה באת חשוב לך שאדע לשמור לו מקום בבית שלנו?

כששתי תרבויות הופכות לבית אחד

זוגיות בין תרבותית מפגישה שני אנשים שנושאים איתם גם סיפורים של שייכות. כל אחד מגיע עם אנשים, שפה, מסורות וזיכרונות שהיו בחייו לפני הקשר.

עם השנים הבית המשותף מקבל תרבות משלו. היא נמצאת בשפה שמדברים סביב השולחן, בדרך שבה חוגגים, בקשר עם המשפחות, במה שמעבירים לילדים ובבחירות הקטנות שחוזרות והופכות לחיים.

אנחנו יכולים להביט אל המקומות שמהם באנו, להכיר במה שאנחנו רוצים לקחת מהם, ואז להפנות את המבט אל האדם שבחרנו ואל המשפחה שאנחנו יוצרים.

אני באה מהעולם שלי.
אתה בא מהעולם שלך.
את הבית הזה אנחנו בונים יחד.

מפת הריב הזוגי

רבים שוב ושוב על נושאים שונים ומוצאים את עצמכם באותו מקום?

החוברת תעזור לכם לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם ואת החלק שלכם בתוכו.

טיפול זוגי
טיפול זוגי
להתקרב מחדש

+

טיפול זוגי

לאנשים ללא עורף משפחתי תומך.
נחשוף איך העדר עורף משפחתי מאתגר ומחשל את הקשר הזוגי, את המחירים הגבוהים שזה גובה מכם ומהקשר שלכם.
הטיפול הזוגי יחזק בכם את תחושת הביטחון והשייכות, כך שתוכלו להיות קרובים בלי לאבד את עצמכם בדרך.
קליניקה אונליין / פרונטלי

טיפול פרטני
טיפול פרטני
לאהוב את עצמך

+

טיפול פרטני

 טיפול פרטני הוא מרחב בטוח בו תגלו מחדש את כוחותיכם, תבנו ביטחון פנימי ותיצרו לעצמכם חיים מלאים ומשמעותיים, בדיוק כמו שאתם חולמים.
קליניקה אונליין / פרונטלי

chat pic yellow
צ'אט קונסטלציה
מרחב לחקירה ודיוק עצמי

+

צ'אט קונסטלציה

מוזמנ/ת להיכנס למרחב ייחודי: שיחה אינטראקטיבית עם GPTs מיוחד שיצרתי - כלי ראשון מסוגו שמתבונן איתך פנימה בשפה ובתדר הקונסטלציה המערכתית.
אם יש משהו לא פתור בזוגיות, במשפחה או בלב - הצ׳אט יפגוש אותך בעדינות בלי לנסות לתקן, מזמין מבט אחר, איטי מדויק ושקט. אין צורך להבין, רק לראות ולתת לזה לפעול.

נעים להכיר, אני סיון אבני

מומחית לטיפול זוגי בקשרים ללא עורף משפחתי תומך
מפתחת גישת הקונסטלציה הזוגית: טיפול רגשי-מערכתי שמפגיש את הדינמיקה הזוגית עם הדפוסים המשפחתיים הלא מדוברים, ועם כלים מעשיים שמאפשרים תנועה, חיבור, ויצירת שותפות עמוקה.

אולי יעניין אותך גם

בואו נצא יחד למסע

נתחיל בשיחת היכרות קצרה,
ללא עלות והתחייבות.
לפעמים, הצעד הקטן הזה – משנה הכל.
המפגשים מתקיימים
אונליין בזום / פרונטלי בטבעון לבחירתכם

המסע שלכם מתחיל כאן

כמה פרטים לפני שנעבור לוואטסאפ