"אני אוהב/ת אותך" הוא כנראה אחד המשפטים שאנחנו הכי רוצים לשמוע מאדם שאנחנו אוהבים. אנחנו אומרים אותו ברגעים של קרבה, אחרי מריבה, לפני השינה, בפרידה בשדה התעופה ובהודעה באמצע יום עבודה. נדמה לנו שאנחנו יודעים בדיוק מה הוא אומר.
ברט הלינגר נותן למשפט הזה משקל אחר. אצלו, אהבה אינה מסתיימת ברגש שאני מרגישה כלפי האדם שמולי. היא מפגישה אותי עם כל מה ששייך לחייו: עם מה שהיה לפני שהכרנו, עם האנשים שמהם בא, עם מה שכבר קרה ואי אפשר לשנות, וגם עם העובדה שאינני יודעת לאן חייו עוד ייקחו אותו.
אולי משום כך הלינגר מתאר את הנפש כרועדת כשהמילים האלה נאמרות. כשאני אומרת "אני אוהבת אותך", אני נקשרת לאדם שחייו לא התחילו בי ואינם נמצאים בשליטתי.
את המסה הבאה של ברט הלינגר תרגמתי לעברית לפני כמה שנים. אני מביאה אותה כאן כפי שהיא.
מי זכאי לבטא משפט כזה?
מה מתרחש בנפש האדם שאומר את המשפט הזה?
מה קורה בנפש מי שמקבל אותו?
נפשו של הדובר רועדת, ברצינות. משהו קורה בה, משהו שמתפתח כמו גל שסוחף.
ייתכן שהוא יתגונן מתוך חרדה מכך שאינו יודע לאן יוביל אותו הגל הזה.
נשוא המשפט רועד אף הוא;
הוא חש שהמשפט ישנה משהו בתוכו,
חושש מההתחייבות שהוא מייצג וכיצד ישפיע על חייו לנצח.
מצוי כאן פחד: האם נוכל לעמוד מול המשפט הזה?
האם נסכים עם ההשלכות שהוא יגרום?
אין זה משנה מי מהשניים אומר את המשפט ולמי הוא מופנה,
ואין משפט יפה יותר שמסוגל לרגש כל כך ולקשור אותנו באופן כה אינטימי עם אדם אחר.
"אני אוהב/ת אותך" הוא משפט צנוע.
הוא בו זמנית מקטין אותנו וגם מגדיל מאוד.
הוא הופך אותנו לאנושיים במידה עמוקה.
ברצוני לומר לכם משהו בנוגע לאהבה שסביר להניח שיהיה שונה ממה שאתם מצפים.
במהלך הקונסטלציות אנו שומעים לפעמים את המשפט: "שנמשיך לאהוב".
מה פירוש להמשיך לאהוב?
אנו מכירים את התופעה שנקראת "להיות בקשר מתוך אהבה" – אנו קשורים באהבה מאוד מיוחדת לאנשים מסוימים:
הורינו, בני/בנות זוגנו, ילדינו.
עצם היותנו כה קשורים לאותם אנשים – גורם לנו להפוך נפרדים מאנשים אחרים.
"להמשיך לאהוב" פירושו לרצות את הכל כפי שהוא, לקבל אותו בנפש כפי שהוא.
זה אומר שאנו מסכימים עם הכל כפי שהוא,
שאנו רוצים אותו כפי שהוא.
זה גם אומר שאנו מסכימים עם כל החיים כפי שהם.
מסכימים עם חיינו כפי שהם,
עם חיי האחרים כפי שהם,
מסכימים עם הבריאה כפי שהיא.
המאבק גם הוא חלק מהחיים;
חייהם של אחדים נאבקים בחייהם של אחרים על הטריטוריה.
כשאנו ממשיכים לאהוב – אנו רוצים גם את המציאות הזאת:
את הניגודים,
את המאבק,
את הניצחון,
את הנפילה,
לחיות ולמות,
את החיים והמתים,
את העבר כפי שהיה,
את העתיד כפי שיהיה.
באהבה זו דעתנו פתוחה –
אנו מסכימים עם ועל הכל.
אהבה זו פירושה להיכנע לכל, היא באמת דתית.
באהבה זו אנו מלאים ושלווים.
מביטים בשקט על מה שקורה,
נכנעים לגורלנו בביטחון ומכבדים את גורל האחרים וגורל העולם.
"להמשיך לאהוב" פירושו להיות בהתמסרות מול הכל,
יש לכך השלכות על חיינו היומיומיים;
מי שימשיכו לאהוב באופן זה יוכלו להביט בשלום על העולם כפי שהוא:
האושר והאי-אושר,
החיים והמוות,
הסיבוכים והסבל.
מי שאוהב את הכל ומתמסר בביטחון להכל פועל בהתאם לזרם החיים, לזרימת החיים, ללא יומרה, בהסכמה מתמדת ובהתאם לחיים.
מי שיביטו באחרים ברוח זו ויעשו זאת ללא דאגה לאחרים – יהיו חופשיים.
כך גם אלה שיקבלו עזרה.
לכולם אותה גדולה ואותה חשיבות.
אף אחד אינו טוב מהאחר ואינו גרוע מהאחר.
בסיכום, אנחנו פשוט כאן.
ברט הלינגר תרגום חופשי מתוך: מגזין הלינגר, מאי 2005
החוברת תעזור לכם לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם ואת החלק שלכם בתוכו.
+
לאנשים ללא עורף משפחתי תומך.
נחשוף איך העדר עורף משפחתי מאתגר ומחשל את הקשר הזוגי, את המחירים הגבוהים שזה גובה מכם ומהקשר שלכם.
הטיפול הזוגי יחזק בכם את תחושת הביטחון והשייכות, כך שתוכלו להיות קרובים בלי לאבד את עצמכם בדרך.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
טיפול פרטני הוא מרחב בטוח בו תגלו מחדש את כוחותיכם, תבנו ביטחון פנימי ותיצרו לעצמכם חיים מלאים ומשמעותיים, בדיוק כמו שאתם חולמים.
קליניקה אונליין / פרונטלי
+
מוזמנ/ת להיכנס למרחב ייחודי: שיחה אינטראקטיבית עם GPTs מיוחד שיצרתי - כלי ראשון מסוגו שמתבונן איתך פנימה בשפה ובתדר הקונסטלציה המערכתית.
אם יש משהו לא פתור בזוגיות, במשפחה או בלב - הצ׳אט יפגוש אותך בעדינות בלי לנסות לתקן, מזמין מבט אחר, איטי מדויק ושקט. אין צורך להבין, רק לראות ולתת לזה לפעול.
כשאני חוזרת אל המסה הזאת היום, אני נעצרת פחות בשאלה אם אני מסוגלת לקבל תכונה כזו או אחרת בבן הזוג שלי. הלינגר מבקש ממני להסתכל רחוק יותר.
האדם שאני אוהבת לא התחיל את חייו ביום שבו פגש אותי. היו לו הורים לפניי, משפחה לפניי, אהבות וקשרים לפניי. היו אובדנים, פגיעות, בחירות, הצלחות וכישלונות. יש אנשים ששייכים לסיפור שלו גם אם אינם נמצאים עוד בחייו, ויש אירועים שכבר התרחשו ואיש מאיתנו אינו יכול לחזור ולשנות אותם.
כשאני אוהבת אדם, כל אלה מגיעים איתו אל הקשר. אני יכולה לרצות להיות עבורו בית, מקום בטוח ואהבה משמעותית, ועדיין אני מגיעה אל חיים שכבר התחילו. לא הכול באדם שאני אוהבת התחיל איתי, ולא הכול בו יכול להיפתר דרכי.
יש בעיניי הרבה ענווה בהכרה הזאת.
מתוך המבט המערכתי של הלינגר, האדם שמולי אינו עומד לבדו. מאחוריו נמצאים הוריו, ומאחוריהם הוריהם. הוא שייך למשפחה ולסיפור שהחלו הרבה לפני שנולד.
יכול להיות שקשה לי עם המשפחה שלך. יכול להיות שאני רואה דברים שנעשו לך והלוואי שלא היו קורים. יכול להיות שמשהו מן הבית שממנו באת ממשיך לקבל ביטוי גם בזוגיות שלנו ומכאיב לשנינו. ועדיין, אלה החיים שהגיעו אליך דרך האנשים האלה.
ההכרה בשייכות הזאת אינה מחייבת אותי לאהוב את בני משפחתך, להסכים עם מה שעשו או לקיים איתם קשר. היא מבקשת לראות עובדה פשוטה: אלה האנשים שמהם באת. הם חלק מהסיפור שלך. אני פוגשת אותך כשכל זה כבר שייך לחייך.
אם אני מבקשת ממך למחוק את המשפחה שלך, את העבר שלך או את מה שעברת כדי שתוכל להיות האדם שאני רוצה שתהיה, אני מבקשת ממך להגיע אליי בלי חלקים מן החיים שלך.
הלינגר מציע תנועה אחרת: לראות את האדם יחד עם מה ששייך לו.
כאן, בעיניי, המסה נעשית נוקבת במיוחד.
הלינגר אינו מדבר רק על העבר "כפי שהיה". הוא כותב גם על "העתיד כפי שיהיה", על החיים והמוות, על הניצחון והנפילה, ובהמשך על כיבוד גורלו של האחר.
כשאנחנו אוהבים אדם אנחנו כמעט מיד מתחילים לדמיין את העתיד איתו. אנחנו רוצים לדעת שהוא יישאר, שיהיה בריא, שנזדקן יחד, שהבית שבנינו יישאר הבית שלנו. אנחנו מתכננים את השנה הבאה ואת העשור הבא, ובתוך התכנון קל לשכוח דבר בסיסי: החיים מעולם לא נתנו לנו הבטחה.
האדם שאני אוהבת ימשיך לחיות את חייו. הוא ישתנה, יקבל החלטות ויפגוש דברים שאיש מאיתנו אינו יכול לצפות. הגוף שלו ישתנה, הגוף שלי ישתנה, וגם החיים המשותפים שלנו יפגשו מציאות שאיננו מכירים עדיין.
כשאני קוראת את הלינגר, אני שומעת בתוך הדברים שלו הכרה שקשה מאוד לשאת:
החיים של האדם שאני אוהבת אינם רכוש שלי. גם גורלו אינו שלי.
אני יכולה ללכת לצדו, לאהוב אותו, לבחור בו ולבנות איתו חיים. אנחנו יכולים להשפיע עמוקות זה על זו. אינני יכולה להבטיח את גורלו, וגם האהבה הגדולה ביותר אינה מעניקה לי שליטה על הדרך שהחיים יעשו איתו.
אולי זה חלק מן הרעד שהלינגר מתאר.
המילה "גורל" יכולה להישמע קשה לאוזן טיפולית עכשווית. אצל הלינגר היא מהותית, ולכן בעיניי נכון להשאיר אותה ולא למהר לתרגם אותה למונח פסיכולוגי נוח יותר.
לכבד את גורלו של אדם פירושו להכיר בכך שחייו שייכים לו. אני יכולה לדאוג לו, לעזור, להיות מעורבת, לבקש ממנו משהו ולהילחם לצדו כשצריך. בתוך כל אלה נשאר גבול שאהבה אינה מוחקת: אני יכולה לעמוד לצדך בלי לקחת ממך את חייך.
זו תנועה משמעותית מאוד בזוגיות. כשאני אוהבת אותך, טבעי שארצה להגן עליך מכאב, שתקבל החלטות טובות, שתשמור על עצמך, שתבריא, שתצליח. האהבה יכולה בקלות להפוך את הדאגה לידיעה כביכול של מה צריך לקרות בחייו של האחר.
הלינגר מזכיר לי שהאדם שמולי גדול מן הרצון שלי להציל אותו. אני יכולה להיות לצדו. את חייו אני משאירה בידיו.
דווקא מול ההתמסרות שהלינגר מתאר, חשוב לי להחזיק גם את המקום הזה.
אם אני מכבדת את גורלו של האדם שאני אוהבת, אני נדרשת לכבד גם את שלי. לראות אותך כפי שאתה אינו מחייב אותי להישאר בכל מציאות. אני יכולה לאהוב אותך ולומר שמשהו שאתה עושה פוגע בי. אני יכולה לכבד את הדרך שלך ולבחור שלא ללכת בה. אני יכולה להציב גבול, לבקש שינוי או להכיר בכך שיש דרך שאינני רוצה שתהיה הדרך שלי.
את גורלך אני משאירה בידיך. על חיי אני לוקחת אחריות.
המשפט הזה חשוב לי במיוחד בעבודה זוגית. הוא מאפשר להכיר בגבול שבין שני בני אדם בלי להפוך אותו לניתוק: אני יכולה להיות קרובה אליך מאוד, ועדיין אינני יכולה לחיות את חייך במקומך, כפי שאתה אינך יכול לחיות את חיי במקומי.
אחרי שאני קוראת את המסה הזאת, אני כבר לא שומעת במשפט הזה רק הצהרה על רגש או קבלה של תכונות האופי של האדם שמולי. אני שומעת בו משהו גדול יותר.
אולי זו הצניעות שעליה הלינגר מדבר. האהבה אינה הופכת אותי לגדולה מן האדם שאני אוהבת, ואינה הופכת אותי לגדולה מן החיים. היא קושרת אותי אליו, ובאותה נשימה מבקשת ממני לזכור שהוא אדם שלם, עם עבר שקדם לי ועם עתיד שאינני יכולה לדעת.
"אני אוהב/ת אותך" מקבל אז משמעות אחרת: אני פוגשת אותך עם מה שהיה, עם מה שיש ועם מה שעוד יבוא. אני הולכת לצדך כל עוד דרכינו נפגשות, ומשאירה לחיים את מה ששייך לחיים.
מומחית לטיפול זוגי בקשרים ללא עורף משפחתי תומך
מפתחת גישת הקונסטלציה הזוגית: טיפול רגשי-מערכתי שמפגיש את הדינמיקה הזוגית עם הדפוסים המשפחתיים הלא מדוברים, ועם כלים מעשיים שמאפשרים תנועה, חיבור, ויצירת שותפות עמוקה.
נתחיל בשיחת היכרות קצרה,
ללא עלות והתחייבות.
לפעמים, הצעד הקטן הזה – משנה הכל.
המפגשים מתקיימים
אונליין בזום / פרונטלי בטבעון לבחירתכם
