הריקוד המורכב בין העבר להווה, שבו חוטים רגשיים ופסיכולוגיים של דור אחד נארגים לתוך רקמת הדור הבא, הוא תופעה מרתקת שמטפלים חקרו במשך שנים רבות. במרכז ההבנה של קשר גומלין מורכב זה נמצאת עבודתה של פרופ' יולנדה גמפל, פסיכואנליטיקאית ישראלית מאוניברסיטת תל אביב, שעבדה במשך שנים רבות עם ניצולי שואה, ילדיהם ובני הדור השלישי. תובנותיה לגבי העברה בין דורית שופכות אור על האופן שבו דפוסים התנהגותיים, רגשיים ויחסיים אינם רק בחירות אישיות אלא מורשות שעוברות מדור לדור.
את המאמר "ריפוי לדורות: כוח ההעברה הבין-דורית בתובנותיה של יולנדה גמפל", כתבתי בהשראת ספרה של יולנדה גמפל "ההורים שחיים דרכי - ילדי המלחמות" שיצא בהוצאת כתר בשנת 2010. אני רוצה לשתף את קוראי הבלוג בגישתה של גמפל ובדרכים המרומזות שבהן אנשים משחזרים בלי משים את סגנונות היחסים ומנגנוני ההתמודדות שאליהם נחשפו בחינוכם, גישה שמשתלבת עם שיטת הקונסטלציה המשפחתית שבה אני מטפלת בקליניקה. במאמר אבקש לחשוף את חוטי ההעברה הבין-דורית ולהציע עדשה דרכה נוכל להבין את הרצף של החוויה האנושית, את צל הטראומות בעבר ואת האפשרות לשבור מעגלים של פתולוגיה עבור דורות עתידיים בריאים יותר.
"השואה השעתה את משמעותה של ההיסטוריה שלנו. השפעותיה מתגלות בטווח הארוך, פזורות בחלל ובזמן, בצורת נשורת רדיואקטיבית."
מושג ההעברה הבין-דורית
העברה בין-דורית מתייחסת לתהליך שבו התנהגויות, עמדות, טראומות ודפוסי יחסים מועברים מדור אחד למשנהו. מושג זה חורג מגבולות הירושה הגנטית ועובר לתחום המורשות הפסיכולוגיות והחברתיות שמעצבות את אישיות הפרט, בחירות חייו ורווחתו הרגשית. בליבת ההעברה הבין-דורית נמצאת ההבנה שהורים ומטפלים הם המודלים העיקריים לילדיהם, אשר בתורם מפנימים ומשכפלים את ההתנהגויות הנלמדות הללו ותגובות רגשיות בחייהם הבוגרים ובסגנון ההורות שלהם.
משמעות תהליך העברה זה היא עמוקה וכוללת לא רק תכונות חיוביות וחוסן אלא גם העברה של טראומות, חרדות ודפוסי יחסים לא תקינים. דפוסים כאלה כוללים סגנונות תקשורת, מנגנוני התמודדות וגם את הדרך שבה אנשים מתחברים לאחרים.
הבנת המכניקה של האופן שבו יסודות אלה מועברים מדור לדור היא קריטית לזיהוי שורשי התנהגויות מסוימות וליזום ריפוי ושינוי.
גישתה של יולנדה גמפל להעברה בין דורית
הגישה של גמפל בולטת בזכות צלילה עמוקה להיבטים הרגשיים והיחסיים של תהליך זה, תוך הדגשה שההעברה אינה רק שכפול של התנהגויות אלא גם כרוכה בהעברת טראומות, פחדים ומצבים רגשיים לא פתורים מדור אחד למשנהו. גמפל מציעה שיסודות אלה, שמקורם לעתים קרובות בחוויות הילדות או באירועים טראומטיים של ההורים עצמם, הופכים לחלק מה-DNA הרגשי של המשפחה ומשפיעים על החינוך וההתפתחות הרגשית של הדור הבא.
במרכז הניתוח של גמפל נמצא המושג "נאמנויות נסתרות" - אלו הסכמים בלתי מדוברים בתוך מערכת משפחתית שמכתיבים התנהגויות ותגובות רגשיות מסוימות המבוססות על חוויות של דורות קודמים. הנאמנויות הללו לעתים קרובות מנציחות דפוסים לא תפקודיים שיכולים להוביל למצוקה רגשית או לפתולוגיה בצאצאים.
גמפל מדגישה את החשיבות של מודעות והכרה בדפוסים המועברים הללו כצעד הראשון לקראת ריפוי ושינוי. על ידי הבנת מקור התנהגויותיהם ותגובותיהם הרגשיות, אנשים יכולים להתחיל לנתק את עצמם מהמורשת של טראומות העבר ולסלול את הדרך למערכות יחסים וסגנונות הורות בריאים יותר. הגישה של גמפל מציעה פרספקטיבה מלאת תקווה ומדגישה את הפוטנציאל לשבירת מעגלים של תפקוד לקוי ויצירת מורשת חיובית לדורות הבאים.
היבטים מרכזיים בגישתה של גמפל
החקירה של יולנדה גמפל את מעמקי ההעברה הבין-דורית חושפת מספר היבטים מרכזיים שהם חיוניים להבנת וטיפול ברצף ובשינוי של דפוסים התנהגותיים ורגשיים בין דורות. הגישה שופכת אור על המנגנונים המורכבים המנהלים את זרימת החוויות, הטראומות וסגנונות היחסים מהורים לילדיהם.
העברת דפוסי התנהגות ויחסים
בליבה של גישת גמפל נמצא הרעיון שאנשים לעתים קרובות משכפלים מבלי משים את ההתנהגויות וסגנונות היחסים שהם נחשפו אליהם במהלך חינוכם שלהם. תופעה זו כוללת מגוון רחב של דינמיקות, כולל דפוסי תקשורת, ביטוי רגשי ומנגנוני התמודדות. גמפל טוענת שהתנהגויות נלמדות אלו אינן רק מחוקות אלא מופנמות עמוקות ויוצרות את הבסיס לגישתו של אדם ליחסים ולהורות. העברת דפוסים אלו מדגישה את החשיבות של הסביבה המשפחתית בעיצוב אישיותו ובריאותו הרגשית של אדם.
השפעת חוויות ילדות ואירועים טראומטיים
גמפל שמה דגש משמעותי על תפקידן של חוויות ילדות ואירועים טראומטיים בתהליך ההעברה הבין-דורית. היא מדגישה כיצד טראומות לא פתורות והאקלים הרגשי של חינוכו של אדם יכולים להותיר סימנים בלתי נמחקים המשפיעים לא רק על התנהגותו של אדם אלא גם על סגנון ההורות שלו ועל מערכת היחסים שלו עם ילדיו. טראומות, במיוחד אלו שנותרות ללא מענה או ללא הכרה, יכולות להפוך לתסריטים השקטים המנחים את האינטראקציות של אדם, מה שמוביל לעתים קרובות לחזרה על דפוסים לא תפקודיים. הבחינה של הדינמיקות הללו מאירה את ההשפעה העמוקה של חוויות העבר על הרווחה הפסיכולוגית של הדורות הבאים.
חקירת פתולוגיה בין-דורית
חקירת פתולוגיה בין-דורית - העברת מצוקה פסיכולוגית והתנהגויות לא מסתגלות בין דורות, ניצבת במרכז העבודה של גמפל. היא מעמיקה כיצד הצטברות של בעיות וטראומות לא פתורות יכולה להוביל לדפוסי התנהגות, שבעוד שפעם היו מסתגלים בהקשר של חוויות הדורות הקודמים, הופכים ללא מסתגלים במערכות יחסים בהווה. גמפל מבקשת לחשוף את הדינמיקות הבסיסיות הללו, ולהציע תובנות לגבי הדרכים שבהן משפחות יכולות להסתבך במעגלים של דיספונקציה. על ידי הבאת דפוסים אלה לאור, היא תומכת באפשרות של ריפוי וטרנספורמציה, ומאפשרת לאנשים ולמשפחות להשתחרר מאחיזת הטראומות של העבר.
החקירה המקיפה של העברה בין-דורית לא רק מדגישה את המורכבות של התנהגות אנושית ומערכות יחסים, אלא גם מציעה נתיב להבנה ולשינוי. על ידי ניתוח הדרכים שבהן התנהגויות, טראומות וסגנונות מערכת יחסים מועברים מדור לדור, גמפל מספקת מסגרת להתמודדות ושינוי המורשת של העבר, ופותחת את הדלת למערכות יחסים בריאות ומספקות יותר בעתיד.
תפקיד המודעות בשבירת המעגל
אבן יסוד בגישתה של יולנדה גמפל לטיפול בהעברה בין דורית היא התפקיד המרכזי של המודעות. זיהוי והבנה של הדפוסים והטראומות שהועברו מדור לדור הוא הצעד הראשון והקריטי בשבירת מעגל התפקוד הלקוי והכאב. בלעדיה, אנשים נשארים קשורים לעבר מבלי לדעת, וחוזרים על התנהגויות ותגובות רגשיות שהועברו בירושה, שייתכן שאינן משרתות עוד אותם או את יקיריהם.
המודעות פועלת כזרז רב עוצמה לשינוי. היא מאפשרת לאנשים לסגת ולבחון בביקורתיות את שורשי ההתנהגויות, הגישות והדינמיקה היחסית שלהם. תהליך ההשתקפות הזה אינו רק זיהוי מה הועבר בירושה, אלא חשוב מכך, הבנה כיצד דפוסים שהועברו בירושה אלה משפיעים על חייהם ועל מערכות היחסים שלהם בהווה. עם הבנה זו מגיעה היכולת לקבל החלטות מודעות לגבי אילו היבטים של המורשת הם רוצים להמשיך ואילו הם בוחרים לשנות או לזנוח.
המסע לקראת שבירת מעגל ההעברה הבין-דורית דורש אומץ ומחויבות. הוא כרוך בהתמודדות עם אמת לא נוחה על עצמך ועל ההיסטוריה המשפחתית שלך. עם זאת, התגמולים של מאמצים כאלה הם עמוקים. על ידי טיפוח מודעות, אנשים פותחים את הדלת לריפוי, לא רק עבור עצמם אלא גם עבור הדורות הבאים. עמדת ההעצמה הזו מאפשרת יצירת דפוסי התנהגות ומערכות יחסים חדשים ובריאים יותר, ובכך משנה למעשה את המורשת המועברת לדור הבא. מודעות מדגישה את הפוטנציאל של אנשים לכתוב מחדש את הנרטיבים המשפחתיים שלהם, ליצור עתיד שאינו מוכתב על ידי העבר אלא מושפע ומעשיר על ידו.
סיכום:
העבר מעצב את ההווה ואת הפוטנציאל של אנשים לכתוב מחדש את הנרטיבים המשפחתיים שלהם. עבודתה של גמפל מציעה תקווה ונתיב לאלה המבקשים לשבור את השרשראות של דפוסים פתולוגיים, ולהבטיח שדורות עתידיים יירשו מורשת של עמידות, הבנה ויחסים בריאים יותר. או במילים אחרות - גשו לחנות הספרים הקרובה לביתכם וקנו את הספר...
סיון אבני - טיפול זוגי מבוסס קונסטלציה משפחתית ומובחנות בקריית טבעון ואונליין.
Comments