בפורים, כשאנו חוגגים את דמותה של אסתר המלכה, קשה לנו להימנע מהמחשבה על דמותה של ושתי, המלכה הקודמת, שנעלמה כל כך מהר מהסיפור. עם השנים, המגילה הציבה את אסתר כמודל לחיקוי, אך האם היא באמת מהווה את הדמות המובילה במערכת הזוגית? במאמר זה, אני מציעה קריאה ביקורתית של המגילה דרך עיני טיפול זוגי, תוך דגש על מה שמגילת אסתר יכולה ללמד אותנו על מקום האישה בזוגיות, ולמה בשנה הבאה כדאי שנתחפש למלכה ושתי.
המלכה ושתי – האישה המובחנת הראשונה במערכת הזוגית
ושתי, כפי שמלמדת אותנו המגילה, לא הייתה רק מלכה – היא הייתה אישה עם ערך עצמי. היא לא חששה להעמיד את הגבולות שלה מול אחשוורוש. הסירוב שלה לצו המלך לא היה ביטוי של חוסר כבוד, אלא הכרה בקיומה העצמאי בתוך המערכת הזוגית.
נכון, המדרשים שכתבו חז"ל לא תמיד היו אוהדים כלפי ושתי, אבל בסיפור המגילה ישנו מסר ברור: כל צד במערכת הזוגית צריך להיות מובחן, עצמאי ומכבד את גבולות השני. במקום להתמקד במוסר כפול ובדימוי של אישה מרושעת, כדאי לנו ללמוד מושאתי את העוז והיכולת לשמור על כבודה.
מתוך מגילת אסתר:
פרק א
א וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה. ב בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: [...]. ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ [...] ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים--בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִ[...]הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵיהַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים: כִּי-כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין. יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו[...] --שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת. טו כְּדָת, מַה-לַּעֲשׂוֹת, בַּמַּלְכָּה, וַשְׁתִּי--עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה, אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בְּיַד, הַסָּרִיסִים. טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה. יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.
כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. כא וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן. כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.
פרק ב
א אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--זָכַר אֶת-וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר-נִגְזַר עָלֶיהָ. ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו: יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה.[...] ד וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ--תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן.
[בתוך: http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t3302.htm מאגר ספרות הקודש]
הכרה בקיום – עקרון חשוב בטיפול זוגי
עקרון ההכרה בקיום הוא עקרון יסוד בקונסטלציה משפחתית, והוא חיוני לכל מערכת זוגית. ההכרה בקיום של השני במערכת הזוגית לא רק שומרת על כבוד הדדי, אלא גם מאפשרת להתמודד עם קונפליקטים בצורה בריאה.
לפי המגילה, ושתי לא הסכימה להיות כפופה לאחשוורוש, ולמעשה – היא עשתה זאת מתוך הבנה שהיא שווה לו. לא מדובר בנחישות לשנות את הגורל שלה, אלא בהבנה שיש לה זכות לעמוד על שלה. זהו המסר החיוני שכולנו יכולים ללמוד ממנה לגבי המובחנות בזוגיות: אם אחד מבני הזוג לא מרגיש מובחן, לא ייתכן שזוגיות בריאה תצמח מתוך הדבר הזה.
עקרון הקדימות – למה זה חשוב בזוגיות?
עקרון הקדימות, אותו אנו מזהים בקונסטלציה משפחתית, מתייחס לשאלה מהו סדר הדברים, מה קדם למה. בשני הסיפורים – הסיפור המקראי והסיפור הזוגי המודרני – תמיד יש את ההכרה בסיפור של כל אחד מבני הזוג, ואת המודעות לכך שהמערכת הזוגית לא יכולה להתקיים כשיש רק צד אחד שמוביל אותה.
אם אנו חוזרים למגילת אסתר, עלינו להבין ששני הצדדים חייבים להיות מובחנים, בריאים ומבוססי עצמיות. רק אז, נוכל להתקדם יחד בזוגיות. ושתי הייתה שותפה לזוגיות עם אחשוורוש, אבל לא ראתה את מקומה המוביל במערכת הזוגית הזו. היא לא הצליחה לראות את בעלה כשותף שווה, והסיפור הסתיים בשבירת הזוגיות. המגילה מציעה לנו קריאה ברורה: כל צד חייב להכיר את השני ולהבין את המטרות המשותפות שלו.
מהי מובחנות בזוגיות?
מה שעושה את כל ההבדל במערכת זוגית הוא היכולת של כל אחד מבני הזוג לשמור על המובחנות שלו – על הערכים, הדעות והגבולות. הזוגיות הבריאה מבוססת על שני צדדים שנמצאים בתוך קשר בריא שמכבד את ההבדלים והייחודיות של כל צד. כשבן הזוג השני לא מכבד את הגבולות, וכשמערכת הזוגיות לא מבוססת על תחושת כבוד הדדי, מערכת הזוגיות לא תשרוד.
המגילה, לפי קריאה ביקורתית, מצביעה על מהות ההתמודדות בין בני הזוג לא רק במובחנות אלא גם בהבנה – אם בן הזוג לא מבין את מקומך בזוגיות, לא תהיה מערכת זוגית בריאה. המובחנות לא יכולה להיות צד אחד בלבד, וכאן נכנס הצורך של בני הזוג ללמוד איך לעבוד ביחד ובצורה שוויונית.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור של ושתי?
הסיפור של ושתי מלמד אותנו הרבה על מה לא לעשות בזוגיות: אנחנו לא צריכים להיות כפופים, לא צריכים להסתיר את עצמנו או להתאים את עצמנו לתמונה של "מה נכון לפי החברה". במקום זאת, אנו צריכים ללמוד להיות מודעים לעוצמה הפנימית שלנו ולבנות זוגיות שבה כל צד שווה, מכבד את הגבולות שלו ומוביל את הדרך קדימה. הסיפור של ושתי הוא סיפור של גאווה בריאה, של שוויון, של הצגת הגבולות עם כבוד ולא מתוך פחד או כפיפות.
בשנה הבאה, נתחפש למלכה ושתי!
בפורים הבא, במקום להתחפש לאסתר, בואו נתחפש לוושתי. היא לא רק מלכה, היא המובחנת הראשונה בתנ"ך, וזו הזדמנות ללמוד ממנה מהו מקום האישה בזוגיות אמיתית ומובחנת. הסיפור שלה הוא סיפור של כבוד עצמי, עמידה על הגבולות האישיים והבנת מערכת הזוגיות בצורה שוויונית ומכבדת.
סיון אבני MA בתולדות ישראל, טיפול זוגי מערכתי המשלב מובחנות, ראויות וקונסטלציה משפחתית.
להתקרב מחדש, לתמוך באהבה, לחזק את הקשר.
Comments